גלוקאליזציה

ערבוב בין זרמים תרבותיים גלובאליים, לבין הרצון לתחייה של מקומיות, שמירה של הצביון, של פולקלורים מסויימים. זה מתבטא בדרישה הולכת וגוברת לעוד יחידות מדיניות, לעוד

אוטונומיה. לדו' ההתפרקות של בריה"מ גרמה להרבה לאומים לבקש מדינה.

הרבה מדינות דורשות עצמאות וריבונות טריטוריאלית מצד יחידות קטנות ומתרבות, על אף

העובדה שלמדינה כבר כמעט ואין תפקיד. "נסיגת מדינת הלאום" )הטריטוריאלית(

  • אף יחידה אינה חזקה מספיק להכתיב הנחיות להון הגלובאלי
  • מדיניות מאקרו-כלכלית בגבולותיה מוגבלת עד בלתי אפשרית
  • תפקיד המדינה הנותר – שמירת הסדר ו"עסקים כרגיל"

להון הגלובאלי מאוד טוב שהמדינה הולכות ונהיות קטנות. אף מדינה קטנה כמעט לא מציבה

תנאים. כשסין מציבה תנאים- ההון ינוע למדינה קטנה יותר.

חלוקת מעמדות חדשה– גלובאלית:

נוצרת הפרדה חדשה בין מעמדות. כבר לא הפרדה שהיא רק כלכלית.

הניידים: הכוח שלהם הוא בניידות שלהם על פני המרחב. החולשה של המקומיים היא שהמרחב הוא מכלאה מבחינתם. ללא מחויבות או תלות בשותפים למרחב- ה"על מרחביים." הם ניידים

באופן פיזי אך גם ביכולת שלהם לנוע ממקום למקום בעולם, בתעבורה, בתקשורת וכו.'

המקומיים: המקום מהווה עבורם מכלאה. חסרי כושר תחרות בשוק משוכלל עולמי. צופים בפאסיביות בשינוי בסדרי עולם שמעבר לטווח הישגם. מדובר על אוכלוסיות עניות חסרות

הזדמנויות.

קונסטלציה פוסט לאומית?

–   האם ניתן לייצר מסגרות פוליטיות גלובאליות שיווסתו את מכלול הסוגיות שחרגו

מגבולות מדינת הלאום?

–  מסגרת כלל עולמית שתציב מגבלות ותנאים להון העל מרחבי.

 

 

מה הפתרון?

–   לבעלי ההון נוח ההסדר הזה של מדינות קטנות חסרות כוח מיקוח.

–  הפוליטיקאים תלויים בקהל הבוחרים. לרובם יש אינטרס לוקאלי ולא גלובאלי.

–   נשאלת השאלה האם ניתן לייצר אינטגרציה חברתית בין קבוצות לאום נבדלות?

גלובליזציה של שוק הנד"לן:

2007-2008 משבר

השפעות:

ארה"ב- חילוץ בנקי השקעות באמצעות חוב זר. מדינות ורשויות מקומיות באירופה- נתונות בחובות גדולים מאוד עקב השקעות בנדל"ן

אמריקאי. נסיכויות נפט- קטארים רוכשים בנקים אמריקאים

סין- אורבניזציה ופיתוח תשתיות בתכנון וביצוע ממשלתי ובמימון השקעות זרות. 27 מיליון

סינים תוך שנה מייצרים אין סוף פרויקטים אורבניים, בניית ערים, האולימפיאדה, הכל בחסות

המדינה.

אוסטרליה, צ'ילה- צמיחה מבוססת אספקת חומרי גלם לסין, מה שמרים אותם מהמשבר.

העולם נקשר בשרשרת גלובאלית. מדינה אחת מצליחה להרים את השנייה.

תהליך שמתחיל בשנות ה,70 וממשיך בשנות ה,80 מעבר של פרדיגמות- ניאו ליברליזם. מתווכח עם הקיינסניאיזם. עד היום שתיהן הן הפרדיגמות המרכזיות שמתווכחות. אפשר לקרוא לזה גם

סוציאל דמוקרטיה. בשנות ה80 , אחרי משברים עמוקים ואינפלציה שלא מצליחים לנצח את אותה. כל המדינות

בעולם הם מקומוניזם ועד כלכלה קיינסית. ממדינה ריכוזית עד מדינה מעורבת.

המדינה רוצה לפעול לטובת רווחת הכלכלה ורווחת הפועלים.

 

נלחמים באיזה אידיאולוגיה תשלוט בעולם- ויטנאם קומונוניסטית וארה"ב מנסים להלחם בה , מדפיסים הרבה כסף ומרחיבים את האינפלציה. בנוסף בשנת 73 משבר הנפט, ומלחמת יום

הכיפור בה מדינות ערב מטילות אמברגו נפט על המערב כאקט מחאה.

מחירי הנפט מזנקים, כלכלה עוד יותר מתקשה לצמוח, השנים הבאות הן בסימן מיתון.

התלות בנפט החלה באותו אמברגו.

 

המשברים הללו מולידים את הפתח לפרדיגמה מתחרה- הניאו ליברלית. היו תנועה בקרב אינטלקטואלי, קפיטליסטים, בעלי הון, מקומות של אוכ' קטנה בעמדת שליטה. הנקודה של

 

 

 

המשבר המתמשך היא ההזדמנות שלהם לדחוף את האג'נדה שלהם. העמדה שלהם היא להפחית את הרגולציה, פתיחת גבולות, לא להפריע לבעלי ההון שמקדמים את הכלכלה. יש לזה משמעות גאו-פוליטית רחבה. הון יוצא מהכלכלה המקומית החוצה והופך להיות יותר גלובלי. יש לזה השלכות. כמו דה-תיעוש של המערב, מפעלים עוברים לעולם שלישי שם זול יותר. הרבה מהגרים מהעולם השלישי עוברים למערב. העולם הופך הרבה פחות למערכת של קופסאות סגורות והופך למערכת אחת. חשוב להבין שהניאו ליברליזם רואה חשיבות במדינה, אבל כשמישהו ששומר על

הסדר ולא כהפרעה לבעלי ההון.

 

הניאו ליברליזם נתפש כפרוייקט מעמדי, לא כמו שהתרגלנו אליו כמעמד הפועלים וזכויותיו ,

אלא המאבק של בעלי ההון להחזיר את הפריבילגיות שלהן לימים שלפני מלחמת העולם השנייה. עד היום רואים איזשהו בלבול מאז עליית הניאו ליברליזם, מישהו יכול לשנוא קפיטליזם חזירי

אבל להתנגד לאיגודים שדואגים למשכורת גבוה למנופאי בנמל.

 

תוכן עניינים

כתבות נוספות: