דינאמיקות מרחביות של הון, שלטון והתנגדות – גלובליזציה

סיבות מהם נובע הפער בין קהילות: פעם תמיד היו קבוצות, סביב עידן המודרניות הקשיחה של

המאה 20 היה כור היתוך בישראל. המדינה פעלה ליצר קהילה אחת אחידה שהיא קהילת הלאום. היום הזהות של אנשים היא כבר לא חדה וחותכת. המרקסיסטים מחפשים את הסטרוטורה

הכלכלית, מה שמבדיל בין אנשים נקרא שוק העבודה המפולח. במהפכה התעשייתית היה מעמד צר של בעלי הון והמוני פועלים. עם הזמן יש התפלגות, סביב זה

שהמעמדות הביינים ומעלה צוברים ידע, יש להם איכויות מסוימות שהם שומרים לעצמם. מתברגים למקומות יותר נוחים וטובים )הייטק.( תנאי פתיחה מסויימים שמאפשרים כניסה

בהמשך.

שוק ליבה- שכר גבוה, תנאים, יציבות, עובדים עם כישורים גבוהים. שוק משני- שוק בסחר נמוך יותר, קביעות כמעט ולא קיימת, עובדי קבלן או עובדים זרים, אין

יציבות, איגוד עובדים לא קיים, אין מי שיגן עליהם, חלוקות על בסיס אתני.

איפה אתה ביחס לשוק העבודה קובע לאיזה קהילה אתה יכול להיכנס, איזה קהילה אתה מחפש.

 

ארכיפלג של קהילות, המון קהילות קטנות, חוסר עירבוב ורצון לשמור על המקום הקטן שלך בלי

להתערבב.

שיח של "תל אביבים" לעומת "מדינת תל אביב." פליטים לעומת מסתננים. איך מייצרים הון סמלי כדי שהון אמיתי יגיע? הסיגרות אל מול מי שבא מלמטה, ההפתחות כלפי

מי שבא מלמעלה.

 

מחאה אורבנית- אם פעם המאבקים היו לאומים או מאבקים של פועלים, מעמד הפועלים  האוניברסלים, זה היה מאבק מצד היצור הקולקטיבי. איחוד סביב ההגדרה של הזהות. היום המאבקים הם מצד הצריכה הקולקטיבית, איך תראה הקהילה שלנו- לאן חוזרים בסוף יום העבודה, צרכנות חכמה, קוראים לתנועות החברתיות שמאפיינות את עידן הגלובלזיציה "תנועות

חברתיות חדשות." נחשבים ליותר מדיי נקודתיים )גזע, להט"ב, דתיים, סגנון חיים, זכויות אזרח ואדם, דיור.( בין

המאבקים עם החזון הקצת יותר כוללני- סביבה וגלובליזציה.

 

תנועות שמנסות להיות כוללניות יותר- הקרב סיטאל, הפגנות אנטי גלובליזציה שאיחדו

קואליציות של ארגוני סביבה וארגוני פועלים נגד קרן המטבע העולמית.

מלווה טורפני- משתמש בחובות של הלווה כדי לחייב אותו לתנאים טורפניים.

 

המחאות הללו לא מצליחות לכוון את עצמן או לשנות את הסטרוקטורות המבניות אותן תנועות חברתיות חדשות שמתפתחות וצומחות יש כאלה שמחלקים אותם. את אותה חברה אזרחית, המדינה היתה כלי לשלוט במרחב. יותר דרישה למדינה שתתן חופש לשוק לארגן ומה

שהוא לא יצליח- המגזר השלישי יארגן, עמותות לרעבים ולמסכנים. ארגונים קטנים ומקצועיים.

בדר"כ מה שנקרא ,NGO ארגוני מגזר שלישי, עמותות, מאד אינסטרומנטליות. מקצועיות,

מכוונות לפעולות מאד ברורות, דואגות לשטח שלהן

מחאת זהות- יותר עממיות, "הקשת המזרחית," הפנתרים השחורים, נבדלות אחת המשניה- הקבוצות הללו. מתחילות לאבד עוצמה ואינרציה מנסות לארגן את עצמן באירגונים יותר

מקצועיים.

 

אחד הרעיונות המאד בולטים שמגברים עליהם בתוך השיח על ההתנגדות היא הזכות לעיר. אם הכפר נכחד, הכל אורבני והכל קהילות ומעמדות, אז בעצם המאבק צריך להיות על הזכות של אנשים לשלוט במרחב שלהם בלי אינטרסים מניפולטיבים וכוחנים. צריך לאגד את הקהילות

שחיות בעיר למאבק משותף שלא יעשו להם מניפולציות , מרחב משותף עם ייצוג לכל הקהילות. זה רעיון\ תנועה חברתית. הביקורת על זה שזה רעיון מאד אקדמיסטי, אין לא דרכי פעולה

ברורות. רעיון נאיבי שחושב שבתוך המבנה הקפיטליסטי אפשר לשנות בלי לשנות את השיטה.

 

 

הזכות לעיר- לדרוש את העיר בחזרה, תנועה. strees" the ."reclam הערים המרכזיות של העולם- הרשויות נהנות מזה, מצעדי גאווה, הון של עיר שהיא מחוברת לרשת הגלובלית, אוהבים

פלורליזם, מחאות, מסיבות רחוב, כאילו מאד אנרכיסטיות.

 

תוכן עניינים

כתבות נוספות: