השפעת הערים

מה הקשר לעיר הפוסט מודרנית? ערים בעולם מחפשות להציג את זה

כתדמית של העיר, יש לו קליפים על ערים. למה הערים מחפשות אמנים שיעשו להם דברים?

פלורליזם, מגוון, תדמית לעיר, שיווק לעיר, דימוי. ניסיון לייצר דימוי של מה זה העיר, מימד של האידיאולוגיה והרגש, כל עיר מנסה לעצב את

הדימוי הזה. זה הולך ונהיה בולט יותר בתרבות הפופולארית.

 

 

 

 

דיברנו בשיעור שעבר על הציטוט של הארווי, איך ערים נאלצות להיאבק על השגשוג שלהם בעידן

הפוסט מודרני. דיברנו על גלובליזציה כפרויקט כלכלי חברתי. איך הניאו ליברליזם מקודם יותר ויותר ואיך הוא מסיט את המדינה מהתפקידים שהיו מקובלים בשלב הקיינסי. הוא אומר "תנו לשוק לנהל את העניינים" ודוחף אותה החוצה. נתקלים בגופים שדוחפים בצורה אגרסיבית את הפרויקט הזה

וכחלק מהתאמה מבנית הם נותנים הלוואות למדינות במצוקה.

 

אחרי המשבר של הסאב פריים, הרבה מוסדות עברו טלטלה ואותו קונצנזוס קצת נשבר, זה כבר

לא נתפס כמקום בטוח להתמודד עם כלכלה.

 

העיר הפוסט- קיינסית: עד עכשיו המדינה שלטה בכל המובנים, בעידן הגלובליזציה יש היפרדות, המדינה והרשות נבדלים. המחוזות והמטרופולינים מחפשים איך להיאבק ולשגשג בתוך עולם שעכשיו פועל אחרת. העיר התעשייתית נשענה על תעשייה , המוני איכרים מגיעים לעיר בעקבות

התעשייה. העיר הקיינסית מתמודדת עם מצוקה אחרת- היא מייצרת המון ואין מי שיקנה ,

צריכת חסר. המדינה יוצרת אורבניזציה של ההון. פרויקט ממשלתי שנועד להניע את הכלכלה.

בינוי של הפרברים ושל התשתיות שקשורות אליהם. יצירת ביקוש. איזון בין צריכה וביקוש.

 

בשלב הפוסט קיינס, כשמהמדינה נעשתה פוסט- קיינסית והכלכלה ניאו ליברלית, המטרופולין או העיר צריכים להתמודד עם כל הבעיות במקביל: תעשיות בורחות החוצה מהעיר. הגוף הכלכלי

שעליו מתבססת הכלכלה המקומית עובר למקומות אחרים. צריך למצוא שוב איך מייצרים הון ואיך מייצרים הכנסות. המפעלים ובעלי ההון משתחררים מהמרחב, הם לא רוצים להיות תלויים במרחב. חלק מהתחרות. אבל העיר נשארת במרחב, היא כלואה. חייבת למצוא שיטות איך עם הזרימה של ההון איך הוא תופס חלק מההון ומושך אותם

לקרקע. עיריות וראשי עיריות, מובילי מדיניות יורדים על ארבע אל מול בעלי מפעלים גדולים ומבקשים

שיישארו. זה אומר סובסידיות, נעשה הכל כדי שיישארו.

אפילו מיתוג ודימוי כמקום שיש בו תעסוקה נחשב מאד.

 

נחלק 4 קטגוריות מרכזיות של איך נאבקים להחזיק הון ולמשוך עובדים ברמה המקומית:

.1 כוח עבודה- שתי זוויות שאפשר לבחון, אפשר לבחור או לשלב. עיר יכולה להשקיע בכוח העבודה הטבעי שלה, למשוך אנשים ברמה גבוהה. זה מאד מסוכן כי השקעה בחינוך לטווח ארוך אבל הילדים עלולים לעבור עיר. מצד שני, עיר יכולה להחליט שתעשייה

מסורתית זה הבחירה, ולספק לבעלי ההון כוח עבודה. דיור ציבורי זול, למשוך בכל מיני

צורות את האנשים מהכפר העני .2  צריכת המרחב- צריכת המקום, העיר רוצה לייצר מצב שהיא נחשבת מקום של איכות

וסגנון חיים, כיף וטוב בו. .3 פונקציית ניהול- בעיקר מתחבר למושג של עיר עולם, מוסדות תקשורת בינלאומי. יותר חשוב להם זה תשתיות )תחבורה( איך מנתבים את המע"ר. השקעה בתשתיות תקשורת

ותחבורה. .4  הקצאת משאבים- סוגיות סותרות, סובסידיה או מענקים כדי שאנשים יבואו והעיר

תספוג את העלויות. מצד שני יש ערים סוציאל דמוקרטיות שבונות תכניות רווחה, תמהיל של מעמדות ואנשים. יכולה להשקיע באורבניזציה של ההון או להשקיע בדיור בר

השגה, או דיור ציבורי

 

כמה דוגמאות: לוס אנג'לס- דוגמא לשילוב בין כל השיטות השונות. מאד מזוהה עם הגלובליזציה, עיר פוסט מודרנית. הפכה לעיר עולם, בעיקר עם תרבות הצריכה ויצרה לעצמה התמחות מאד גדולה

)הוליווד.( הממשלה השקיעה בתעשייה הצבאית, הייטק, אורבניזציה של ההון, אחת הערים הכי

מפורברות בעולם. שילוב של קטגוריות הפעולה.

 

דטרויט- דוגמא לכשלון של שימוש בכל אסטרטגיות אפשריות, או אי ניסיון. עד שנות ה70 היא התבססה על תאגידי רכב ענקיים, כל הכלכלה המקומית התיישבה על התעשייה המסורתית הזו והעיר שגשגה. היה שיח מאד סוציאליסטי כי הפועלים היו גוף מאד חזק בתעשייה. עם

 

 

 

הגלובליזציה השוק נפתח לשווקים אחרים, יש עוד תאגידים )מיפן בעיקר.( נעשה אאוט-סורסינג. צמצום היקפים, העיר הולכת ונמוגה. ניסו לעשות פרוייקטים, קצת מדי ומאוחר מדי כדי לשמר

את התעשיה ואת הדימוי של העיר.

תוכן עניינים

כתבות נוספות: