מחלת הרדיפה

חוקרים הצביעו על מפנה לרעה שחל בהתנהגותו של הורדוס החל בשנת 9 לפנה"ס, כארבע שנים

 

תחת לחץ האירועים הפנימיים

שעה גברו עליו  מחלות הזקנה  והוא כרע

לפני מותו. באותה

 

והחיצוניים, בין השאר מחמת הנזיפה והאזהרה החמורה שספג מאוגוסטוס על כך שיצא למלחמה נגד הנבטים. הורדוס הפך לחשדן ללא סיבה והתנהגותו, לרבות שקיעה בהזיות מפחידות, מראה

בבירור על פראנויה.

להלן התייחסות למקרים שעליהם מרחיב הספר של כשר וויצטום את הדיבור:

 

.1 מתתיהו אנטיגונוס, המלך החשמונאי האחרון: אנטיגונוס שהומלך בידי הפרתים עם כיבוש יהודה בשנת 40 לפנה"ס הוצא להורג על ידי אנטוניוס זמן קצר אחרי סילוק הפרתים מהארץ

והמלכתו של הורדוס (שנת 37 לפנה"ס.) כשר וויצטום מקבלים אחת אחת מגרסאותיו של יוספוס לפרשה זו, לפיה שיחד הורדוס את אנטוניוס כדי שיוציא להורג את אנטיגונוס ללא

שהיות ובדרך משפילה. קביעה זו מוטלת בספק. האם מעשה השוחד נבע מפראנויה ולא

מחששות אמיתיים? הנה מה שאומרים המחברים עצמם; "ההחלטה על עריפת ראשו של

אנטיגונוס מסתברת במיוחד כנקמה על מותו של אחיו יוסף בידי אנטיגונוס או במצוותו, שראשו נערף לאחר מותו". לחצו של הורדוס לסילוקו של אנטיגונוס היה איפוא התנהגות

רציונלית לחלוטין.

.2 אריסטובולוס (בנה של אלכסנדה ואחיה של מרים החשמונאית:) הספר קובע ללא היסוס כי הטבעתו של אריסטובולוס הנער בן השבע עשרה תוך כדי משחק ושעשוע בבריכה ביריחו בידי חיל המשמר של הורדוס הייתה תוצאה של התבנית הפרנואידית של אישיותו. אריסטובולוס

הצעיר נתמנה לכוהן גדול בפקודת אנטוניוס על אפו ועל חמתו של הורדוס שהמינוי נכפה עליו. בהופעתו הפומבית הראשונה של אריסטובולוס הצעיר, הגבוה והיפה ככוהן גדול בחג הסוכות בפני המתקהלים במקדש,   עורר   הצעיר גל   של התלהבות עממית וערגה לחזרה לימי החשמונאים. העובדות האלה אינן שנויות במחלוקת. במצב עניינים זה די היה בניצוץ כדי להבעיר מרד עממי. מה היה עושה בנסיבות דומות שליט חפץ חיים שעיניו בראשו? בוודאי

היה מוצא דרך להוריד את הסכנה הפוטנציאלית.

.3   הורקנוס השני (בנו של אלכסנדר ינאי.) הורקנוס שוחרר משביו בהשתדלותו (ובעזרתו

הכספית) של הורדוס והתיישב בבבל. שם זכה לכבוד מלכים מן הקהילה היהודית. כעבור

שנתיים נענה לשידולים של הורדוס לחזור לארץ יהודה. רצונו של הורדוס להוציא את

הורקנוס מתחומי האימפריה הפרתית מובן לאור המדיניות של השליטים הפרתים שנהגו

 

הפרתית כדי

שהוגלו או נמלטו לשטחי האימפריה

להפעיל מפעם לפעם נסיכים ומלכים

 

להרחיב את השפעתם או לבסס את עצמם מעבר לגבולות שלטונם. ואולם הנסיבות השתנו בשנת 30 לפנה"ס: אוקטוויאנוס ניצח את אנטוניוס פטרונו של הורדוס, והורדוס התכונן להתייצב בפני המנצח, להתנצל על תמיכתו ביריבו ולבקש לאשרר את מלכותו. בשלב קריטי

זה נענה הורקנוס הזקן סוף סוף להפצרותיה של בתו אלכסנדרה, אם מרים ואריסטובולוס, לברוח עמה למלכוס מלך הנבטים, אויבו בנפש של הורדוס. משם תכננו לעורר את תמיכת ההמונים בארץ יהודה בחזרתם לשלטון בתקווה שאוקטוויאנוס יבטל את ההכרה הרומית בהורדוס. הורקנוס פעל לקידום התוכנית ושלח מכתבים למלכוס והלה מצידו הודיע כי ישלח כוח פרשים מסייע לבריחה. המכתבים נפלו לידיו של הורדוס והורקנוס הוצא להורג. לא היו

חסרות להורדוס סיבות לחשוש מהורקנוס ולא ניתן לתלות את חששו בפראנויה.

 

 

 

.4 מרים החשמונאית, אשת הורדוס: את החשדות של הורדוס כלפי אשתו מרים ואת הוצאתה להורג מגדיר הספר של כשר וויצטום כ'תסמונת אותלו,' וביתר פירוט- קנאה וחשדנות חולנית שמקורם באישיותו הפרנואידית. ברם, מרים עוררה את חשדותיו של הורדוס בשל שיתוף הפעולה שלה עם אמה אלכנסנדרה במעשים ובשתדלנות שהיה בהם משום חתירה תחת

 

בגלל פליטת הפה

ויחסה העוין וההתרסות והקללות שהטיחה בו,

בשל שנאתה

סמכותו,

 

שהחשידה אותה בעליל בניאוף, על רקע האשמות בבגידה וגם בתכנון הרעלה ועוד. לאור

הנסיבות שנמנו לעיל חששותיו וחשדותיו לא היו פרי הדמיון והיה להם על מה להסתמך. מרים התייחסה להורדוס באיבה גלויה ודחתה אותו עוד לפני שיצא ללאודיקה להיפגש עם אנטוניוס (לקבל אשרור סמכויותיו) וכאשר התעכב בלאודיקה התכוונה לברוח מירושלים יחד

עם יוסף. מחשש לתגובתו של אנטוניוס נזהר הורדוס מלהוציא להורג את מרים בשלב הזה. היחסים בין בני הזוג החמירו במיוחד לאחר הוצאתו להורג של הורקנוס השני, סבה של מרים. היא התעללה בהורדוס וקיללה אותו (על פי דברי יוספוס.) לאחר נצחון אוקטאוויניוס על אנטוניוס יצא שוב הורדוס להתייצב בפני המנצח וחזרה על עצמה אותה סיטואציה כמו בפעם הקודמת. הורדוס חשש מאוד מתוצאות המפגש. כאשר חזר הורדוס ליהודה ובידו אשרור שלטונו וסמכויותיו והיחסים בינו ובין מרים עלו שוב על שרטון, ניצלה סלומי אחותו של הורדוס את ההזדמנות וסיפרה לו כי מרים זממה להרעיל את הורדוס. במקביל אחד הסריסים בארמון סיפר להורדוס (תחת עינויים) כי מרים נאפה עם יועצו של המלך. סיפור

הבגידה הוא שהכריע סופית את הכף והביא להחלטתו של הורדוס להוציא את מרים להורג.

מה היה עושה מלך מזרחי בנסיבות דומות כדי להגן על כבודו? על כבוד המשפחה ועל חייו? .5 אלכנסנדרה אמה של מרים החשמונאית ובתו של הורקנוס השני: אלכסנדרה הוצאה להורג בידי הורדוס ועל כך אומר הספר "ברור שפחדו מפניה היה פחד שווא שנבע מהפרעת אישיות

פרנואידית." אלכסנדרה חתרה בעקביות תחת שלטונו של הורדוס. כאמור לעיל, תחילה כפתה את מינוי בנה ארסיטובולוס לכוהן גדול וניסתה לפלס את דרכו לכס המלוכה על ידי שליחת

דיוקנו לאנטוניוס. היא אף שכנעה את קליאופטרה לפעול אצל אנטוניוס לסילוקו של הורדוס. כבר בגין כל אלה הייתה חייבת מיתה כבוגדת במלכות על פי כל נורמה מקובלת במונרכיות

העתיקות ובימי הביניים. שעה שהורדוס חלה במדבר במחלה ואושפז לאחר מכן בשומרון, ניסתה אלכסנדרה להשתלט על ביצורי ירושלים. פרשה זו הכריעה סופית את גורלה. ממיטת חוליו בשומרון נתן הורדוס את ההוראה להרגה. שואלים המחברים כשר וויצטום: "איזו סכנה נשקפה מאישה מרוטת נוצות פוליטיות כמוה."? במה הייתה אלכסנדרה יותר 'מרוטת נוצות' מהורדוס עצמו שאיבד את פטרונו אנטוניוס, שהמתת אשתו מרים לא דיברה בעדו בחצר אוקטוויאנוס כמי שמצליח להביא שקט לארץ יהודה, וכמי שהיה מרותק באותה שעה

לערש דווי הרחק מבירתו?

תוכן עניינים

כתבות נוספות: