מלחמת העולם הראשונה – חווית הלחימה וייצוגיהן

אייקון זהו סמל דתי, מעין צלמים של הקדושים, זהו סמל בעל כוח יותר גדול. החזית המערבית

השתלטה על ההבנה שלנו של מלחמת העולם הראשונה, היא תחשב בעיני גנרלים לחזית המרכזית

למרות שהחזיתות האחרונות הן לא פחות חשובות.

 

עיתון האטנלטיק האמריקאי הוציא סדרה של דפי אינטרנט וקישורים של מלחמת העולם הראשונה

בצילומים.

 

 

מלחמת חפירות – warfare Trench

במרבית החודשים הקשים של הלחימה היא מלחמת חפירות, זהו מושג אשר מזוהה עם מלחמת

העולם הראשונה. בהתחלה החפירים התחילו כדבר פרימיטיבי אך עם הזמן עם השתדרגו כבונקרים. הביטוי Land" Man’s "/"Noשטח הפקר" הוא אזור בין שני צבאות שאין בו אף חייל, זהו ביטוי אשר הומצא בזמן מלחמת העולם הראשונה. כמויות הארטילריה שהשתמשו במלחמת העולם הראשונה

היו עצומות, אנשים חיו תחת הפגזות מתמידות, לא הייתה מלחמה שכזאת לפני כן.

 

באזור החזית המערבית, באזור יפרה נפערו מכתשים ענקיים, ערים שלמות הופגזו ונהרסו. בהיסטוריוגרפיה כמעט ולא כותבים על חופרי התעלות. לאחר שחפרו את החפיר, התפקיד שלהם

היה לחפור תעלות בשטחי ההפקר ולנסות לשים מוקשים בשטח האויב. זהו תפקיד קשה ביותר, בתנאי חנק, יש כאן גם מלחמה מתחת לאדמה. החיילים חיים שנים מתחת לאדמה, או בהתגוננות

נגד התקפות או בחפירות.

 

Top the Over – כאשר ישנה פקודה להסתער, כך אתה חשוף, פגיע להפגזות ולמקלעים של האויב.

 

הבריטים מכנים את הגרמנים כ"הונים," כקישור לאטילה ההוני, כברברי ששטף את האימפריה הרומית והרס אותה. האנגלים קוראים אחד לשני "תומ'יס," מעין בריטי טיפוסי. לכל עם יש כינוי

לחיילים שלו, יש כינויים שנדבקים לחיילים שלך, נוצרות גאווה כחלק מתחושות המלחמה.

 

שגרת יומיום

אחד הדברים הבולטים היא שיש גרה, החיילים חיים חודשים ואף שנים במצב האומלל הזה בתוך

השוחה. את החזית המערבית מתארים כ"חודשים של שעמום שנקטעים לעיתים ברגעי אימה."

   תזונה: ירקות משומרים, ישנם מטבחי שדה שמנים להגיש אוכל חם בחפירים, ביסקוויטים

יבשים, המסטינג.

   היגיינה: יש צורך לשמור על איזו הגיינה בסיסית, החפירים עלולים להתמלא בבוץ, בשתן ויש

לכך השלכות. יש לשמור על רגליים יבשות, אם לא עושים זאת, החיילים עלולים לקבל נמקים ברגליים ואף יהיה צורך לקטוע אותן. החפירים מלאי עכברושים ויש צורך לצוד אותם מכיוון

שהם מביאים מחלות. בנוסף, ישנו חיפוש מתמיד אחר כינים.

 

הלם פגזים זוהי מלחמה שבה מתפתח לראשונה הלם הפגזים ולאחר מכן הלם הקרב. בהתחלה המינוח שהיה הוא "חיילים פחדנים" אך רק עם הזמן שמים לב שזהו הלם קרב. יש צורך בחיילים האלה, מחזירים אותם הביתה כדי לטפל בהם. הרופאים לאט לאט מפתחים שפה כדי לטפל בכך. התגובות

הפיזיולוגיות של האנשים היממו אותם, העצבים של אנשים קרסו, הייתה לפסיכולוגיה השפעה פיזית

קשה. לפני המלחמה לא הייתה את השפה להלם קרב ולטראומה.

ייצוגים תרבותיים של חווית הלחימה

 

ספרות הנרי ברבוס(1873-1935) הוא חייל אשר כותב ב1916- את "האש" על איך זה להיות בתופת. רולנד דורג'לס(1885-1973) כותב את "צלבי העץ." יונגר כותב את "סופת הפלדה" ב,1920- הוא היה חייל גרמני שזכה בכל המדליות ואותות הצבא, מורעל, משוגע קרב אמיתי. הוא עובר את כל הדברים הכי קשים ולא נשבר מהם, הוא מתאר אותם בצורה של התרוממות, כתיבה של חוויה שאדם רגיל לא יכול לקלוט אותם. חיילים נאצים ייקחו לאחר מכן את הספר כהשראה אך הספר כן ביקורתי. אריק רמרק כותב את "במערב אין כל חדש" ב1929- וזה הופך להיות ספר ענק למרות שהוא ספר מדכא

ביותר.

 

 

"הדור האבוד" הוא ביטוי לדור שלחם במלחמת העולם הראשונה ואיבד את מסלול החיים התקין. הם

לא מסתדרים עם החיים האמריקאים, הנהנתנים ונשארים בפריז לכתוב ספר.

 

שירה ישנם לקטים אדירים של מלחמת העולם הראשונה, השירים הראשונים הם כמו במאה ה,19- הם רומנטיים ומנסים לתאר את המלחמה כדבר טוב. גם לאחר המלחמה, השירה העממית היא שירה שמנסה להיות סנטימנטלית, על אובדן ושכול אך לא בצורה ביקורתית. אך כן צומחת בשירה סוגה חדשה, ביקורתית. צ'ארס סורלי(1895-1915) כותב: "קול המשוררים הראשונים כל כך מתוק, כל כך מחודד ועשיר, הטכניקה מדהימה, מרגיעה, היא שקר חיי." מה שחווים במלחמה הוא לא מתוק, לא

סנטימנטלי. ווילפרד אוואן(1893-1918) הוא משורר בריטי מפורסם אשר מת במהלך המלחמה. הוא אדם אשר יכל להיות לו פטור מהמלחמה, הוא לימד אנגלית בצרפת, התנדב למלחמה, הוא חווה הלם קרב ומחזירים אותו לבית חולים בסקוטלנד. הרופא שמטפל בו הוא ריברס(1864-1922) והוא מעודד את המטופלים שלו לכתוב שירה כדרך התמודדות. הוא שוקם, החזירו אותו למלחמה והוא משוררים כותבים עיתון בשם "הידרה," יש להם מעין מועדון כתיבה, הם לומדים יחד ומשתקמים ביחד. אוואן מת שבוע לפני סוף המלחמה ב4.11.1918 בזמן הפסקת האש והמכתב מגיע לאמו ביום

שבו נגמרה המלחמה. השירים הללו הפכו להיות קנון בהנצחה הבריטית.

 

זיגרפיד ששון בא ממשפחה יהודית, עירקית, מתגייס לצבא והוא מטורף מלחמה)ג'ק המשוגע,( הוא מסתער בלי פחד לתוך השוחות ומציל אנשים. הוא חוזר הביתה, כותב מכתב מלא ביקורת נגד הפוליטיקאים, הוא טוען כי הם מאריכים את המלחמה למרות שאין בזה צורך. כתגובה אומרים שהוא

השתגע ומאשפזים אותו היכן שאוואן שוכן ושם הוא כותב שירים.

תוכן עניינים

כתבות נוספות: