פסיכולוגיית האגו

היינץ הרטמן

 

הרטמן עצמו: חי בשנים ,1894-1970 נחשב לאבי פסיכולוגיית האני. עבר אנליזה דידקטית אצל פרויד. המשיך את פרויד אך

הוסיף פיתוחים משלו.

 

הרעיונות שלו, באופן כללי: תפס את האגו כישות עצמאית ובעל תפקודים משלו – מלבד שירות האיד. מתפתח כבר בילדה בגרסה פרימיטיבית פוטנציאלית )נפרד מהאיד לא מתפתח ממנו.( האגו מאפשר התאקלמות, אדפטציה והתפתחות בתוך החיים. מכיל גם כישורים קוגניטיביים, כמו תפיסה, למידה וזיכרון, חשיבה, הערכת מציאות. מאפשר למטפל להתעסק בעוד

דברים מלבד הדחפים )בעיקר בטיפול בילדים.(

 

מושגים מרכזיים:

 

אזורים  משוחררים  מקונפליקט:  הקונפליקט  נשאר  תמה  מרכזית,  אך  לא  כל  התנהגות  קשורה  לקונפליקט.  תהליכים

קוגניטיביים כמו תפיסה, זיכרון וכו' יכולים להיות משוחררים מקונפליקט ומנותקים ממנו, ולהתפתח בנפרד ממנו.

 

  • הבריאות הנפשית קשורה לשאלה כמה מהאזורים באגו הם משוחררים מקונפליקט )במקביל לשאלת ההתמודדות

עם קונפליקט.(

 

פוטנציאל אגו: פוטנציאלים של האני שטבועים בתינוק, ממתינים לתנאים סביבתיים ממוצעים על מנת להתפתח. אלו יכולות אוטונומיות נטולות קונפליקט, כלומר, משוחררות מקונפליקט מלכתחילה. חשוב לשים לב שיש פה משמעות לסביבה – אנחנו

לא לכודים כל הזמן בתוך הדרמה הפנימית.

 

  • פרשנות אבולוציונית: בדומה לבעלי החיים שהתעצבו להיות מסתגלים לסביבתם, כך גם העצמי )הפסיכולוגי

והפיזיולוגי( מעוצב מטבעו להתאים לסביבה, אשר מטבעה מותאמת לקיום הפסיכולוגי של בני אדם

 

נטרול: תהליך באמצעותו האני מסיר מן הדחפים את המאפיינים המיניים והתוקפניים, כך שהאנרגיה שהייתה דחפית הופכת להיות משוחררת מדחף ובכך זמינה ומאפשרת לנו להתקיים במציאות באופן לא קונפליקטואלי. כלומר, אזורי קונפליקט

 

שונה

זהו תהליך

הופכים  לאזורים  משוחררים  מקונפליקט  )מכונים  אזורים  משוחררים  מקונפליקט  באופן  משני.(

 

מסובלימציה, בה האנרגיה ממשיכה להיות קשורה לאובייקט המקורי, והדחפים שומרים באופן מוסווה את מאפייניהם

המיניים והתוקפניים.

 

תפקוד אוטונומי באופן משני )אזורים משוחררים מקונפליקט באופן משני.( אלו הם אזורים שעברו תהליך נטרול, וכך הפכו

מפתולוגיים )אזורים של קונפליקט מול דחף( לאדפטיביים וסתגלתניים.

 

מרגרט מאהלר

 

מאהלר עצמה: חיה בשנים ,1987-1985 פעלה בתוך האסכולה של פסיכולוגיית האגו ")פסיכולוגיית האני ההתפתחותית.(" ביססה את עבודתה על תצפיות בתינוקות ואימהותיהם, הושפעה מהעבודה של ספיץ על ילדי מוסדות שתיעדה את הצורך

בסביבה רגשית לשם מימוש פוטנציאלים פסיכולוגיים.

 

רעיונות כלליים: מאהלר אימצה פרספקטיבה התפתחותית, ושאלה מה הצעדים הנדרשים לשם פיתוח כישורי האגו.

הסתכלה על ההקשר המידי – קשר אם-ילד, והתעניינה בדינאמיקה בקשר וביציאה של הילד מהדינאמיקה כאשר האגו בשל

להתמודדות עם החיים. הרעיונות שלה יוצאים מתוך שלב שפרויד תיאר כ-נרקסיזם ראשוני )שאצלו מסביר את הפסיכוזה,

 

ובו האנרגיה מושקעת בעצמי תוך התנתקות מאובייקטים חיצוניים( – השלב הראשון של מאהלר מתבסס על זה. התיאוריה

שלה מאפשרת התייחסות לשלבים פרה-אדיפאליים. מבינה פסיכופתולוגיה מפרספקטיבה התנהגותית.

 

תהליך הספרציה-אינדיווידואציה

 

.1   השלב האוטיסטי הנורמאלי: בשבועות הראשונים של החיים. זהו של טרום קשר, התינוק נע בין ערות לשינה, עטוף ב"-קליפה אוטיסטית" לסינון גירויים חיצוניים. מחקר מאוחר הראה שהשלב הזה לא באמת מתקיים, ותינוקות

בימיהם הראשונים כבר מכווננים החוצה. .נ השלב הסימביוטי: בחצי השנה הראשונה לחיים, התינוק מפתח מודעות לאובייקט, אך רואה באם ובעצמו יחידה אחת. תופס את האם כהרחבה של העצמי. יש לו צורך בזמינות של האם, שהיא לא תפר את הסימביוזה. השלב מאפשר בניית ביטחון, אמון ואופטימיות. נפרדות יכולה להתפתח רק לאחר שהיה שלב משמעותי של סימביוזה. לגבי

כאב – הוא מוציא מחוויה של סימביוזה, אך סימביוזה מרגיעה כאב.

.3   ספרציה אינדיווידואציה: בחצי השנה השנייה של השנה הראשונה. ספרציה ואינדיווידואציה הם צדדים שונים של אותו המטבע. ספרציה היא הבחנה בין התינוק לבין האם, אינדיווידואציה היא יצירת אגו, זהות, אייג'נסי, ויכולות

קוגניטיביות. לשלב זה שלושה תת-שלבים:

א.   בקיעה: 5-9 חודשים, ערנות גוברת של התינוק כלפי החוץ. מעבר בין הפניית קשב אל האם )כנקודת התמצאות(

לבין הפניית קשב החוצה. מתחיל לתפוס שהוא והאם אינם יחידה סימביוטית אחת. קשור ליכולות קוגניטיביות,

לכך שההורה לא תמיד מכוונן.

ב. אימון: 9-15 חודשים, קשור ליכולות התנועתיות של התינוק, שמאפשרות לו התרחקות פיזית. הילד חווה כל- יכולות, ומתאמן בהתרחקות מהאם. מבחינה פסיכולוגית, חווה את עצמו כמאוחד עם האם ושותף לכל-יכולות

שלה. ג. התקרבות מחדש: 15-1נ חודשים. ההתרחקות מהאם יוצרת אמביוולנציה שמעוררת חרדה: הוא רוצה להיות נפרד ועצמאי, אך נבהל מהמרחק, שמסמן גם התרחקות פסיכולוגית מהאם, שכן אין לו באמת יכולת לתפקד בפני עצמו. זה עורר קונפליקט אצל ההורה – האם לעודד את הנפרדות או לעצור אותה, האם לראות בהתקרבות

רגרסיה. ההורים נדרשים להיות סבלניים וזמינים, ולא נקמניים.

.4   קביעות אובייקט: השלמת התהליך, דרך ביסוס של ייצוג פנימי של נוכחות האם גם בהיעדרה.

 

מקבילות בטיפול: תהליך דומה יכול להתפתח בטיפול, כולל שלב סימביוטי )לא יכול בלי המטפל,( ושלב של אימון בנפרדות

)חוסר אכפתיות, ביטול פגישות.(…

 

שיבושים בתהליך: מאהלר התייחסה להיבטים תורשתיים ומבניים )למשל, טמפרמנט,( והן להיבטים של טראומה מוקדמת. טראומות לדוגמה: האם מתקשה להיכנס לקשר סימביוטי או לצאת ממנו, מערבת את צרכיה עם צרכי התינוק, לא מספקת

"מסגרת התייחסות משקפת" = איננה יציבה וצפויה, חרדה, עוינת. אלה טראומות מתמשכות ולא חד פעמיות.

 

הרחבת אפשרויות הטיפול

 

מאהלר מציעה אפשרות טיפול במטופלים פסיכוטיים: שנמצאים בשלבים פרה-אדיפאליים, בהם האגו עוד לא נבנה – שלבים בהם הדגש הוא על תפקוד האם וכינון המבנים הפסיכולוגיים עצמם. בפסיכואנליזה הקלאסית מחזקים את האגו, ועל כן היא מתאימה למטופלים עם אגו מבוסס, שיכול להיכנס לתוך התהליך הזה. במטופלים הפרה-אדיפאליים אין הבחנה בין העצמי לבין האחר, )המטפל הוא לא כמו ההורה אלא הוא ההורה, ונכנס ממש אל תוך החוויה הפנימית.( הם מאופיינים

בחוסר וויסות, תנודתיות בדימוי העצמי, הפרעות בכינון קשר.

 

תוכן עניינים

כתבות נוספות: