פרויד והתיאוריה הפסיכואנליטית

 

 

פרויד עצמו

 

חי בשנים ,1856-1939 חי את רוב חייו בווינה, היו לו 7 אחים והוא היה המועדף על אמו מביניהם, התחיל את הקריירה המקצועית שלו כרופא וניסה להסביר מנגנונים באופן מדעי-רפואי. למד אצל הנוירולוג שרקו על היסטריה )תסמינים כמו

 

והתחיל להבין את התופעה כנובעת מרעיונות/דחפים/רגשות שנקשרים לאותו האיבר באופן

והיפנוזה,

שיתוק כפפה(

 

אסוציאטיבי,  כלומר,  תכנים  רעיוניים מובילים לסימפטומים.  המחקרים  עם  ברויר  (1895)  הראו  שתסמינים  היסטריים

מוסרים כאשר מעלים את הזיכרון שקשור בהם, ומנסחים את ההרגשה במילים. תחילה השתמשו בהיפנוזה )הלא מודע נגיש,

עקיפה של ההגנות,( לאחר מכן פרויד וויתר עליה. הם טיפלו יחד בהיפנוזה במטופל אנה ,O שסבלה משיתוקים היסטריים, ודרך הטיפול איתה פיתחו את שיטת הטפול בדיבור )המטופל מוביל, המטפל לא קוטע.( הרעיון הוא שלסימפטום יש יסוד

סימבולי. הפסיכואנליזה התפתחה מתוך הניסיון להסביר סימפטומים פיזיולוגיים באמצעות תכנים של הנפש.

 

מיניות בתיאוריה הפרוידיאנית

 

תיאוריית הפיתוי הילדי: התיאוריה הראשונה של פרויד על מיניות, הציעה שביסוד ההיסטריה מונחות חוויות טראומטיות

מהילדות, שנקשרות להתנסויות מיניות ממשיות שאינן מותאמות לגיל. התיאוריה נזנחה בעקבות ביקורת, השכיחות של

הסימפטומים הנוירוטיים, וסימפטומים דומים שזיהה בעצמו. פרנצי, אחד ממשיכיו, המשיך להחזיק בתיאוריה.

 

תיאוריית המיניות הילדית: במקום חוויה מינית ממשית – חוויה מפונטזת. האופן בו הנפש חווה את המציאות הופך לחשוב

יותר מאשר המציאות עצמה. כך, המיניות נמצאת אצל הילד, ותסביכים נוירוטיים נוצרים כאשר משהו משתבש בפנטזיה. אמנם כיום יודעים שילדים עסוקים במיניות, אך בזמנו זה היה חדשני ופרובוקטיבי. יצירת התיאוריה הזו מהווה מעבר בין

ייחוס הפתולוגיה וההתפתחות הנפשית לאובייקטים חיצוניים לבין הדגשת הדרמה הפנימית.

 

מודל ההתפתחות הפסיכו-סקסואלית

 

הרעיון הכללי:

 

  • דחפים מיניים: ההתפתחות מונעת מדחפים מיניים )בדומה למצב אצל בעלי חיים,( וזוהי המוטיבציה המרכזית של

האדם. לכל דחף יש מקור ממנו נוצר, מטרה – הצורך שהוא מעלה, יעד כלפיו מבוטא, ואובייקט באמצעותו ממומש.

האובייקט הוא משני לדחף, והוא מתגלה במהלך ההתנסות.

  • התפתחות בשלבים: ההתפתחות לא רצופה והמשכית, אלא עוברת שינויים איכותיים. כל שלב מושפע מהשלבים

הקודמים. ההתפתחות קשורה באופן הדוק למיניות – למעבר האנרגיה המינית בין אזורים בגוף )בהתאם לרלוונטיות

ההישרדותית שלהם, אגב.(

  • אזור ארוטוגני: האזור אליו מתועלים הדחפים הארוטיים בשלב מסוים. גירוי שלו מוביל לסיפוק מיני.
  • קיבעון: מצב פתולוגי בו אנרגיה מינית )לפחות בחלקה( נותרת באזור ארוטוגני מוקדם. קיבעון קובע את סוג

האישיות. יכול לנבוע מחסך )קיבעון שלילי( או מסיפוק יתר )קיבעון חיובי.( המתודה להתמודדות עם קיבעון היא

אנליזה, שמטרתה לשחרר את האנרגיה )לפחות באופן חלקי.(

  • רגרסיה: חזרה לסיפוק באזור ארוטוגני מוקדם יותר, בעקבות דחק )לחץ על האגו.(

 

השלבים במודל הפסיכו-סקסואלי:

 

.1 השלב האוראלי :(0-1) האזור הארוטוגני הוא הפה. ניתן לחלקו לשני תת-שלבים: (1) השלב הבולעני, בחצי השנה הראשונה, בו התינוק מפיק הנאה מבליעה, האכלה, גירוי השפתיים וחלל הפה. הסיפוק מגיע מבחוץ. בבגרות

)קיבעון,( מתבטא בתלותיות )כולל התמכרויות( ופאסיביות, ויכול להתבטא בדפוסי תזונה. (נ) השלב האוראלי סאדיסטי, בחצי השנה השנייה, בו לתינוק כבר יש שיניים, והיא נהנה מנשיכה, לעיסה של חפצים, יריקה. הקיבעון

יתבטא בנצלנות, סרקזם, ציניות.

השלב האנאלי :(נ-3) האזור הארוטוגני הוא פי הטבעת וסביבתו. מתחלק לשני שלבים: (1) Expulsive :Anal במחצית הראשונה, הנאה מהוצאת צרכים. מתבטא בבגרות כעצירה – כעקשנות, קמצנות, נוקשות והיצמדות

 

מתבטא בבגרות ע"י התפרצות –

Retentive ,Anal במחצית השנייה, נהנה מהשליטה בסוגרים.

(נ)

לכללים.

 

אימפולסיביות, הרסנות חסרת רסן, חוסר סדר. מבחינה סימבולית, קונפליקט בין ההנאה לבין מתח שנובע מהחינוך של ההורים )והחברה( לניקיון, לבין להגבלת ההנאה – תחרות על מי שולט. לתינוק יש את הכוח לשלוט ב-האם רצון

ההורים יסופק. קיבעון יכול להיות משולב )למשל, בהיבטים מסוימים מאוד מסודרים, באחרים מאוד מבולגנים.( .3 השלב הפאלי :(3-6) האזור הארוטוגני הוא איבר המין. בשלב הזה מתחילה אוננות )התנהגות אוטו-ארוטית( ללא מודעות חברתית. במהלך השלב מופיע אצל הבנים תסביך אדיפוס, זוהי פנטאזיה מובנית בה הילד מתעניין במיניות האם, ועקב כך מתעוררות אצלו חרדות מפני האב )השלישי( – חרדת סירוס. הילד מתחרה בו ונאבק בו. יש פה מאבק בין הזדהויות, קונפליקט מיני-תוקפני. פתרון הקונפליקט יהיה באמצעות פשרה של הזדהות עמו )מאפשרת לספק

חלק מהדחף.( בבגרות, יתבטא בתחרות עם דמויות סמכות וחרדה מפניהן, והמיניות תיתפס כהצגה של יכולת. סימפטומים של אובססיה והיסטריה. אצל הבנות, תסביך אלקטרה: קנאת פין – הילדה מבינה שאין לה משהו שלאבא/לאח יש. היא חווה פגימות וקנאה, ומאשימה את האם. הפנטזיה היא שהאב יכניס אותה להיריון, והתינוק יהווה פיצוי על החסר. מפתחת כעס ופחד מענישה כלפי האם, שעומדת בדרכה. הזדהות עם האם, כפתרון

הקונפליקט, מפתחת את הסופר-אגו. .4 שלב החביון )עד גיל ההתבגרות:( הדחפים המיניים נדחקים את הלא מודע, ומפנים את מקומת להתפתחות קוגניטיבית: הילדים מתפנים לרכוש ידע ומיומנויות חברתיות. מקביל לכניסה לבית הספר בחברה המערבית. כיום

מבינים כי לא מדויק להניח שהגילאים האלה נקיים ממיניות. .5   השלב הגניטאלי )החל מגיל ההתבגרות:( שלב של מיניות בוגרת, ההנאה משלושת האזורים מתאחדת ומתאפשרת

הנאה מינית בוגרת. האנרגיה המינית הליבידינאלית, שהייתה מושקעת בעצמי, מופנית כלפי אובייקט חיצוני,

ומתפתחת היכולת לאהבה. בבגרות )מצב בריא,( המיניות תיחווה כשיתוף פעולה במערכת יחסים.

תוכן עניינים

כתבות נוספות: