פרשנות המקרא בברית החדשה – סדרת האשרי ומות הכפרה של ישו

דמותו של ישו, כפי שהיא עולה מהדרשה על ההר, היא דמות של מורה, לא של נביא ובטח שלא

דמות על-אנושית.

 

סדרת האשרי בלוקס יש פחות אשרי מבמתי וגם המבנה הוא שונה. בלוקס יש מבנה של שלושה וארבעה, הנגדה בין עניים ועשירים. הסדרה שונה לחלוטין במרקוס ובלוקס למרות שהטקסטים אמורים להיות

מקבילים.

 

"עניו" במקרא הוא ההיפך מרודף כבוד, מאדם יהיר, מאדם גאה. המושג נרדף במקרים רבים לצדיק. יחד עם זאת, בגלל שהאותיות י' ו-ו' מאוד דומות בכתבי היד העתיקים, הן מתחלפות ביניהן מאות פעמים בגלל שגיאות של המעתיקים. המונחים האלה מתחלפים כל כך הרבה פעמים, עד שבמשך  הזמן הם קיבלו במקרא משמעות דומה. המשמעות של מונח אחד השליכה על האחר, כך ש"עני" הפך להיות בהכרח גם "ענו." מאחר שהאדם העני זקוק לעזרת אחרים, הוא יכול להיות גם עניו. הוא  שייך לקבוצות המושפלות ואין לו במה להתגאות, לכן הוא יכול להיות גם עניו. בתהילים ל"ז נאמר שענווים ירשו את הארץ. מתי ה,' פסוקים ,1-12 מצטט את מזמור תהילים. נשאלת השאלה – למי הכוונה במתי? לעני או לעניו? במזמורי תהילים העניים הם גם ענווים ולהיפך. הפרשנות של ענווים כעניי רוח או כעניים מבחינה כספית – שתיהן יכולות להיות פרשנויות נכונות. הכוונה במזמור תהילים

היא שהצדיקים יזכו להצלחה בחייהם ואין התייחסות לעולם הבא, כי אין תפישה כזו במקרה. התפישה של מלכות שמיים, המופיעה במתי, אינה מופיעה במקרא. בברית החדשה "ארץ" כן מתפרש כמלכות שמיים, בניגוד למקרא. הכוונה של המשורר בתהילים הוא שהצדיקים יזכו להצלחה בחייהם ואילו הרשעים יאבדו מעל פני האדמה, כלומר ימותו, לא מדובר על העולם הבא. בעוד שעני יכול להתפרש כעני או עני רוח, ארץ לא יכולה להתפרש כמלכות שמיים וזה פירוש של ישו, ככל

הנראה.

 

בלוקס אפשר לראות שהוא לוקח את הניגוד בין צדיק ורשע במזמור ל"ז בתהילים והופך אותו לניגוד בין עניים ועשירים. לוקס לוקח את הטקסט המקראי צעד נוסף הלאה. כאן ישנו ניסיון לבסס את

התפישה שמשבחת את העוני ותופשת אותו כדבר חיובי ומגנה את האושר ואת ההצלחה בחיים. אם

מתי מדבר על עניי רוח שיכולים להיות ענווים ולאו דווקא עניים בכסף, לוקס מדבר על עניים בכסף. הוא למעשה מאדיר את העוני ומגנה את העושר. זאת תפישה בלתי מקראית לחלוטין. המקרא, על כל רבדיו, תופש את העושר כהצלחה, כשכר מהאל על חריצות ועבודה קשה ואת העוני הוא תופש כדבר מגונה. אדם שהוא עני עפ"י התפישה המקראי זה בגלל שהוא רשע ועצלן. בברית החדשה הדברים התהפכו על פיהם. מלכות השמיים כפירוש לארץ זה חידוש של הברית החדשה. לוקס

מרחיק לכת ביחס למתי ואם צריך לתארך, לפי הפרשנות הזו לוקס מאוחר למתי.

 

אירועים לאחר סיפור הדרשה על ההר – מתי ישו מסתובב ברחבי הארץ, משיב את המתים לחיים, משוחח עם תלמידיו, מטיל עליהם משימות, חי חיים רגילים של מנהיג כת נערץ. הוא מגיע לירושלים ועפ"י הסיפור במתי כ"א, הוא מקפיד להיכנס לירושלים כאשר הוא רכוב על חמור. ישו מגיע לבית המקדש, מחולל שם מהומות ומעורר

פרובוקציות. הוא מעורר עליו את חמתם של רשויות המקדש ושל מנהיגי הקהילה היהודית. הם מתנכלים לו ומנסים להכשיל אותו בעבירה. במתי כ"ב יש תיאור של ניסיון ההפללה. ישו מנבא את חורבן בית המקדש ואז הכהן הגדול מחליט לתפוס אותו ולהוציאו להורג, יומיים לפני פסח. לפני

הפסח אנשים רבים באים למקדש להקריב קורבנות, סוחרים עם בעלי החיים שלהם, יש יריד שלם,

כולם נרגשים ולאף אחד אין זמן. באותו הזמן מגיע ישו, הופך את השולחנות של חלפני הכספים, מבריח את הבהמות ועושה מהומה. ביום הראשון של חג הפסח הוא נתפס, נעצר ומובא למשפט בידי בית דין יהודי. הוא נמסר לנציב הרומי שדן אותו למוות. בסיפור הסעודה האחרונה של ישו, לפני

שהוא מוסגר בידי יהודה איש קריות ונמסר למשפט, ישו אומר לתלמידיו "קחו ואכלו את הלחם זה גופי" ונתן להם לשתות את היין ואמר שהדם הוא על חטאי רבים. מותו של ישו נתפש בעיני

האוונגליסטים כמות כפרה. באוונגליונים, בצורתם הנוכחית, כבר התבסס מעמדו של ישו כאל. משמע, המוות שלו הוא מותו של האל. ישו הסובל שמוציאים אותו להורג, שמת וקם לתחייה הוא

 

 

האל שמכפר בסבלו ובמותו על חטאי האנושות. הוא קם לתחייה מחדש נשגב מכפי שהיה קודם.

השאלה היא מניין הגיע הרעיון של מות כפרה אל מחברי הברית החדשה.

 

תוכן עניינים

כתבות נוספות: