קוהוט ותיאוריית העצמי

קוהוט והמטופל הקוהוטיאני

 

קוהוט עצמו: ,1913-1981 פעל בארה"ב תחת פסיכולוגיית האגו, בעשור האחרון לחייו התחיל להציג את פיתוחיו כתיאוריה כללית ונפרדת של המערך הנפשי. בתחילת חייו גדל במשפחה נורמאטיבית, בה נכחו חיות ותרבות, אך בשלב מוקדם המצב

 

הושפע ממלחמות העולם. למד רפואה ולאחר מכן התמחה

בביתו התערער. הוא סבל מבידוד וממשברים דיכאוניים.

בפסיכואנליזה.

 

 

החוויה של המטופל הקוהוטיאני ")האדם הטראגי:(" חוויה של פגימות פנימית, של חוסר ערך, פסימיות, ניכור אישי ותחושה

שהם לא בני-אנוש, שיש בהם משו לא ראוי, שהחיים שלהם לא משמעותיים וגדולים עליהם, חוסר חיות. בתחילת דרכו ייחס

 

חוסר

את החוויות האלה למטופלים הנרקסיסטיים, בהמשך טען כי במידה מסוימת הם מתאימות לכולם. החוויה היא של

קוהרנטיות עצמי לא מלוכד, פערים בחוויה, מדי פעם יש המון ביטחון ומדי פעם אין בכלל.

 

 

החרדה הבסיסית: חרדה מפני התפוררות העצמי, השמדת העצמי.

 

  • שתי אנליזות של מר ,Z מאמר מ,1979- ערער על הקריטריונים של פרויד לבריאות נפשית )עבודה ואהבה( על ידי הצגת שתי אנליזות, כשהראשונה מביניהן משקפת את גישת אסכולת האגו, והיא מוצגת כבלתי מספקת, משאירה את המטופל עם תחושת חלל פנימי וחוסר חיות. הפואנטה היא שריסוק ההגנות הנרקיסיסטיות השאיר את המטופל עם "בור" בחוויית העצמי. במאמר מתואר מטופל בעל בעיות גופניות וקושי בקשרים רומנטיים, אב נעדר ואם

חודרנית, גר עם אמו. במהלך האנליזה הראשונה הוא רגיש לתגובות האנליטיקאי )חווה עלבונות, מתרגז, מתוסכל,( אך עם זאת אדיש לפרשנות. הפרשנות מתייחסת ל קושי בפתרון התסביך האדיפאלי בעקבות היעדרות האב, תגובה נרקסיסטית לחזרת האב – שהתבטאה בהעברה מול האנליטיקאי )מתקשה לקבל נוכחות של גבר.( בסיום הטיפול

המטופל יצא מבית ההורים והקים משפחה – מפורש כוויתור על המשאלה הדחפית ועל הרצון לחוות יחס מיוחד. מבחינת פרויד, הוא הגשים את מטרת הטיפול: עבודה ואהבה. ואולם, המטופל עצמו נשאר עם חווית הפגימות הפנימית וחוסר החיות: הקשר היה שטחי וחסר סיפוק מיני ולא מילא אותו, העבודה הייתה לא מאתגרת ונחוותה

כמעמסה, חש חוסר חיוניות פנימית, וכך מתחיל את האנליזה השנייה.

 

עצמי וזולתעצמי

 

העצמי

 

מושג העצמי :(Self) מושג העצמי של קוהוט התפתח ממושג האגו של פרויד, אך הוא רחב ממנו, ושלם ממנו. העצמי הוא "ליבת האישיות," מרכז היוזמה האנושית, מכוון כלפי "מימוש תכנית הפעולה הספציפית שלו." האופן בו האדם תופס את עצמו. העצמי אינו מולד, ומופיע בשלב מוקדם מאוד כעצמי גולמי ומתפתח כתוצאה ממשחק פנימי מתמיד בין היכולות המולדות של התינוק לבין התגובות הסלקטיביות של ההורים – מתגבש לפי מה שההורים מחזירים לילד בחזרה. במהלך ההתפתחות מבינים מי אנחנו ומה אנחנו רוצים, מה משמעותנו בעולם. עצמי בריא יחווה כמלוכד, אינטגרטיבי, בעל תחושת קומפטנטיות וAgency- )פועל בעולם, בעל תכנית ויכולת השפעה,( ועקבי לאורך זמן. תתלווה לו תחושה של ידיעה פנימית מה נכון וראוי בעולם, ערכים, יכולת להשיג דברים. לעצמי שני קטבים, ואזור ביניים. חיבור וממשק בין הקטבים יסב תחושות

חיבור ומשמעות, פגיעה בשניהם תהפוך את העצמי לשביר ביותר.

 

.1  קוטב האמביציות: שאיפה להצלחה וכוח. לאן אנחנו מרשים לעצמנו לשאוף, מה מרשים לעצמנו לאחל לעצמנו. זו

האנרגיה שדוחפת אותנו, החוויה שיש לנו את היכולת להתקדם לעבר האידאלים שלנו )ולא האידאלים עצמם.(

 

זולת עצמי

והערכה עצמית. מתפתח על ידי הכרה והערכה מהסביבה –

לקוטב הזה קשורה חיוניות, יוזמה

השתקפותי.

 

 קוטב הערכים והאידאלים: כמיהה לסטנדרטים גבוהים, למשהו נעלה שנותן משמעות לקיום. מה היינו רוצים

להיות, לאן היינו רוצים לכוון את עצמנו בהתקדמות שלנו, מה האידאלים והערכים שלהם )ולא היכולת להגשימם.( קשורות אליו היכולת להרגעה ולשליטה עצמית, והיכולת למחויבות. נבנה ומתפתח דרך קשר עם דמות הנתפסת

כאידאלית – זולתעצמי אידאלי.

  • אזור הביניים: האזור דרכו הסוכנות שלנו באה לידי ביטוי בעולם. אלה כישרונות ומיומנויות הנוצרים לטובת מימוש

"תכנית הפעולה" של העצמי, שילוב ואינטגראציה של הערכים והאמביציות לכדי פעולה בעולם. מבנים מפצים

נוצרים דרך הכישרונות שבאזור זה.

תוכן עניינים

כתבות נוספות: