קלין ותיאוריות יחסי אובייקט חלק ב'

העמדה הפרנואידית-סכיזואידית

 

גילאים: 3-4 חודשים ראשונים לחיים )לפי התרגול, חצי שנה ראשונה(

 

בסיס לחוויה:  התינוק נולד עם דחף עוצמתי לחיים, אך גם עם דחף להפסיק להתקיים )איון.( נחשף להשפעת מציאות

חיצונית מעוררת חרדה ובו זמנית מעניקה חיים. אינו מסוגל לתפוס אובייקטים שלמים, תופס חלקי אובייקטים )השד

כאובייקט הנתפס הראשון.(

 

החרדה המרכזית היא רודפנות – הקיום של העצמי ושל האובייקט מצוי בסכנה, ומכאן, פרנואידיות. במקורה, זוהי חרדת

כיליון, פחד מהאין ומהמוות. היא עולה מתוך פעילותו של יצר המוות, ועל רקע חוויה של אומניפוטנציה משויכת לתוקפנות

פנימית. החרדה מושלכת החוצה, וכך לובשת צורה של חרדת רדיפה )היא מובנית אל תוך אובייקט הרסני ובלתי נשלט,

באמצעות הפיצול.( התינוק חרד שהאובייקט הרע יחדור לתוכו ויהרוס אותו ואת האובייקט הטוב.

 

אומניפוטנטיות: התינוק המשליך חש שהוא כל יכול, הוא ברא את השד הטוב בחוץ, וכמוהו גם את השד הרע. בפנטאזיה של

התינוק הוא תוקף את השד הרע ומשמיד אותו.

 

ההגנה המרכזית היא פיצול, ומכאן, סכיזואידיות. אל הפיצול מתלוות השלכה ואידאליזציה. תוקפנות מושלכת על השד הרע, ובכך מוצאת מהעצמי. אימפולסים אוהבים )הנובעים מהנרקסיזם הראשוני( מושלכים על השד הטוב, ובכך נוצר מרכז של טוב בחוץ. הפיצול שומר על העצמי ועל האובייקטים: מסוכן לאהוב את האובייקט השנוא או לשנוא את האובייקט

האהוב שתלויים בו )התינוק צריך להרגיש כי האם אוהבת אותו בשלמות.(

 

.1   פיצול: מנגנון ההגנה הבסיסי בשלב זה. זוהי ההפרדה של העולם ושל העצמי לטוב ורע.

  השלכה )והפנמה:( הסטה של היצרים אל האובייקט )או אל העצמי.(

.3   אידאליזציה: הקצנת ההיבטים הטובים של האובייקט. מתאפשרת לאחר הפיצול.

 

.4   הכחשה אומניפוטנטית: הכחשת הרדיפה, תחושת כל יכולות. מכחישים שמשהו רע יכול לקרות לנו, על רקע החרדה

מאובייקט הרסני עצום )לשים לב, שונה מ"-הכחשה מאגית אומניפוטנטית.("

.5   הזדהות השלכתית – הרחבה בהמשך.

 

אבטיפוס של יחסי אובייקט: פיצול האובייקט והעצמי לשד טוב ותינוק טוב מחד, ושד רע ותינוק רע מאידך. ליחסי

האובייקט יש אופי נרקיסיסטי, שכן מרגישים רגשות חזקים כלפי היבטים באחר שלמעשה מושלכים מתוך העצמי.

 

החוויה: יש קטיעות בחוויה – הר הוא רע מוחלט, הטוב הוא טוב מוחלט, אך טוב ורע יכולים להתחלף ביניהם מהר. אין תפיסה של מורכבות, העולם כ-שחור-לבן. אין רצף בין העצמי האוהב לבין העצמי השונא. המסמל שווה למסומל, אין פער ביניהם, ועל כן אין סובייקטיביות מלאה. חוויה של פאסיביות, ללא יכולת להסתכל מבחוץ על העצמי או על האחר, ולפרש את החוויה )חוויה דו ממדית, הפרשנות והתפיסה שוות.( אין תחושת עבר והיסטוריה, במקום זאת שכתוב מתמיד של

ההיסטוריה.

 

ההישג ההתפתחותי: מעבר מדחף ביולוגי לחשיבה מנטאלית מופשטת. בנוסף, מטרה של הפנמת אובייקט אידאלי, הזדהות איתו והרחקה של הדחפים. מפנימים כי הטוב גדול מהרע. השלכה קיצונית של הרע החוצה ופחדי רדיפה מוגברים עשויים

להיות בסיס לסכיזופרניה פרנואידית.

 

כשל התפתחותי: אם הפיצול נכשל הכל הופך להיות רע: אי אפשר לשרוד ולהירגע, האהבה נתפסת כמזוהמת בשנאה )התינוק

לא יוכל לאכול בבטחה.( כל מה שהיה טוב מפורש כרע ומזויף. עם זאת, ככל שהפיצול עמוק יותר, כך גם האגו מפורק יותר. בנוסף, השלכה מוגזמת של חלקים טובים יוצרת תלות בגורמים חיצוניים, ויחסי האובייקט נפגעים. אי הטמעה של האובייקט

האידאלי יוצרת תחושה של חוסר ערך ומשמעות.

 

הטרנספרנס: אין פער בין המסמל לבין המסומל )המטפל הוא האובייקט.( זה נקרא העברה דלוזיונאלית/פסיכוטית. יש

דרמה ממשית בתוך היחסים עם המטפל.

תוכן עניינים

כתבות נוספות: