קלין ותיאוריות יחסי אובייקט חלק ד'

העמדה הדפרסיבית

 

זוהי עמדה מורכבת ובשלה יותר )ע"פ קליין עצמה.(

 

גילאים: מתחילה להופיע ב4-6- חודשים הראשונים )לפי התרגול, חצי שנה שנייה.(

 

התנאי למעבר לעמדה זו: חוויה חזקה יותר של סיפוק לעומת התסכול )מפחית את חרדת הרדיפה,( ובנוסף, התפתחות

קוגניטיבית ותפיסתית.

 

החידוש בעמדה: מיזוג בין חלקי האובייקט: השד הטוב והשד הרע הם היבטים שונים של אותו האובייקט. יצירת המשכיות

וקוהרנטיות, המאפשרות להימנע מרע מוחלט )אך גם מטוב מוחלט.( בנוסף, פיתוח יכולת הסמלה.

 

החרדה המרכזית חרדה דיכאונית )גם, "ייאוש דפרסיבי:(" חרדה מאובדן האובייקט, מכך שהרגשות השליליים שלנו הרסו

אותו. נובעת מה'-הבנה' שאותו אדם אהוב הוא גם זה שעושה לנו רע, ולפיכך, התוקפנות לנו מופנית כלפי מישהו שאכפת לנו

ממנו, ואנחנו תלויים בו. זה יוצר אשמה וחרטה, והתאבלות על אובדן אובייקט שלם.

 

הקונפליקט: מאבק מתמיד בין הרסנות לבין השאיפה לתיקון.

 

החוויה:

 

.1   רצף, יש זיכרון של העצמי והאחר בזמנים שונים. חוויה של קוהרנטיות, של רב-ממדיות.

חוויה חזקה של אשמה וחרטה, וידיעה שאנחנו יכולים לפגוע. .3   רצון לתקן – על רקע ההבנה שהאחר רציף בזמן ואנחנו עשויים לפגוע בו – אנחנו רוצים לתקן. אגב, יצירתיות ותרבות

מיוחסות לשאיפה לתיקון.

.4   הכרת תודה – מבינים שיש טוב ושהוא שם בחוץ )לא חלק מאיתנו,( ומסוגלים להכיר לו תודה.

 

דפוס יחסי האובייקט/ המנגנון: חוויה של רצף בתוך היחסים יוצרת תחושת אחריות לפעולה שלנו, שבתורה יוצרת אשמה וחרטה על השנאה והתוקפנות המדומיינת שלנו. החוויה הזו מעלה בנו את הרצון לתקן. כך, ילדים מתחילים להתנסות ברצפים של פגיעה-אשמה-תיקון, עד ליצירת הפנמה שהם לא רק רעים והרסניים, אלא מסוגלים לתקן, והאובייקט מספיק חזק כדי לעמוד בתוקפנות ולקבל את ניסיונות התיקון בלי לנקום. זה מאפשר פיתוח של אהבה עמוקה ורציפה יותר. בתוך

יחסי האובייקט כן עשויים לעלות פנטאזיות ורגשות אדיפאליים, אך הם מופנים כלפי אובייקט שלם.

 

ההגנות  המרכזיות    הגנות  מאניות:  כתגובה  לחרדה/  הייאוש  הדפרסיבי  )המציאות  בה  אנחנו  פגענו  והרסנו.(  חרדות

מתפתחות גם במצבים של הגעה לעמדה בטרם השגת בשלות מספקת )למשל, ללא יחסים מספיק טובים, סיטואציית חיים

קשה, חוויה של הרס ממשי ולא רק מפונטז.( שני סוגים עיקריים:

 

 

הכחשת הפגיעה/החרטה: התעלמות מהבעיה, ללא תיקון אמיתי. לאחר שפוגעים/שונאים –

.1   תיקון פלאי

 

מכחישים שפגענו, ומתנהגים כאילו הכל בסדר. .נ   הכחשה מאגית  אומניפוטנטית:  הכחשת  התלות  באובייקט,  הכחשה  החלקים  הטובים  בו. זה  מאפשר  להימנע

מהחוויה הדיכאונית של תלות באובייקט טוב שהוא גם רע. יש כאן גם הכחשה של העצב.

 

ההישג ההתפתחותי: מעבר מהנפשי/פסיכולוגי )הלא-אישי( לסובייקטיבי. אפשר לחשוב על המחשבות והרגשות שלנו, וגם להיכנס לנעליים של האחר ולהסתכל מנקודת מבטו. זוהי היכולת למטא-קוגניציה, חשיבה מופשטת ואבסטרקטית. כוללת

התפתחות עצמי פרשן )שמסוגל לפרש חוויה,( והתפתחות הבנת סימבוליזציה )למשל, המסומל מעורר חרדה ולא המסמל.( בנוסף, היכולת לזכור, לייצר קוהרנטיות ונראטיב. זה מתאפשר בזכות הבשלה קוגניטיבית מחד, ומאידך – הצטברות של

התנסויות ממשיות של רצף.

 

  • השגת אמביוולנציה: היכולת לשאת רגשות סותרים, ולהבין שאי אפשר למחוק את ההיסטוריה. זה יוצר תחושת

עצבות )פגענו במישהו שחשוב לנו.(… יש בכך וויתור על אומניפוטנציה – מבינים שיש דברים שלא נוכל להשיג, דברים

שאבדו. זה גם עצוב אך גם משחרר. זהו מעיין תהליך של אבל.

 

הטרנספרנס הדפרסיבי: הקשר עם המטפל סימבולי, היבטים שלו מקושרים לתכנים אחרים, מההווה ומהעבר. הטיפול קשור להעברת מצבים רגשיים ממערכות יחסים אחרות, ויש בו יכולת לחקור את הקשר הטיפולי כהיבט בתוך החיים של

המטופל.

 

מושגים נוספים

 

צרות עיין ,(Envy) חמדנות (Greed) וקנאה (Jealousy)

 

איכויות והיבטים של קנאה וביטוייה, המשקפים את הפוזיציה בה המטופל נמצא:

 

 

שימוש באחר, ללא התייחסות וייצוג שלו כאחר )בעל מרכז רגשי-

)בעמדה הסכיזו-פאנואידית:(

.1 חמדנות

 

סובייקטיבי.( מתייחסים רק למה שיש לו שאנחנו רוצים. הסתכלות קונקרטית: רצון להשתמש בשד עד תום, לרכוש

עליו בעלות. .נ צרות עיין )בעמדה הסכיזו-פאנואידית:( מתקשים לשאת את העובדה שיש לאחר משהו שאנחנו רוצים, ואיננו שולטים בו. זה יוצר תסכול. מפנטזים על הרס של מה שיש לאחר, וזה יוצר עונג )הגנתי.(… כולל מקרים בהם לא

 

מסוגלים לסבול שמישהו אחר מסוגל לעזור לנו ולתת לנו, את העובדה שאנחנו תלויים בו. בתהליכים פתולוגיים,

האובייקט והעצמי מידלדלים. הרבה פעמים יתבטא בטיפול כתגובה לדברים טובים שיש למטפל )חופשה, היריון.(… .3 קנאה )בעמדה הדפרסיבית:( מפחדים לאבד משהו טוב שיש לנו )שמישהו אחר ייקח אותו.( התחושה מיוצגת ביחסים טריאדיים: מצד אחד האני, מצד שני האחר האהוב, מצד שלישי האחר השנוא – מתקיימים ביניהם יחסים מורכבים

ויחסי אובייקט שלמים. מתבטא ברצון להשיג את מה שחסר לי.

 

האנליזה הקלייניאנית

 

הרחבה משמעותית של המטופלים הניתנים לאנליזה: מאפשרת אנליזה לילדים קטנים, ולסובלים מהפרעות קשות, כולל הפרעות מאניות-דפרסיביות, הפרעות אישיות קשות, פסיכוזה. ואולם, קליין מעלה )במאמר( קושי רב בטיפול במטופלים הסכיזואידים, שהם בעלי יחס קר ועוינות מנותקת כלפי המטפל, יוצרים התנגדות קשה ומתקשים לקבל או לדחות פרשנות

)עקב הפיצול.( הם חווים חרדה באופן מוסווה ומפצלים את דמות האנליטיקאי. הישג טיפולי יתרחש כאשר יצליחו לחוות

את רגשות הצער והאשמה, ודרך כך יוכלו לחוש הקלה בחרדות מפני הדחפים ההרסניים שלנו, לתת אמון במטפל ולהפנימו

כאובייקט טוב, לגבש את האני שלהם.

 

פרשנות וסימבוליזציה: תשומת לב למשמעות הסימבולית של משחק ואסוציאציות חופשיות. באנליזה הקלייניאנית יש

פרשנות ישירה וחדה של החרדות הקשות והדחפים של המטופל, תוך עקיפה של ההגנות וללא ריכוך.

 

טרנספרנס: המון משקל על תהליכי העברה ועל הקשר בין המטפל למטופל, כולל גם התייחסות לחוויות של המטפל עצמו

)כחלק מהזדהות השלכתית.(… ההעברה היא לא של הקשר עצמו אלא של הפנטאזיות לגביו, נטיות הפעולה.

 

 

 

תוכן עניינים

כתבות נוספות: