רולו מאי

 

 

)ולזה שהביא את

לפסיכולוג האקזיסטנציאליסטי הידוע ביותר בארה"ב

ונחשב

,1909-1994-ב

רולו מאי חי

רקע:

 

האקזיסטנציאליזם לארה"ב.( הוא התחיל כפסיכואנליטיקאי. הוא נחשף לאקזיסטנציאליזם דרך הספר של קירקגארד,

כאשר היה חולה בשחפת וחווה משבר קיומי.

 

 

אקזיסטנציאליסטית פסיכולוגית שהתייחסה לשלבי התפתחות

מאי יצר תיאוריה

תיאוריית התפתחות בשלבים:

)המקבילים לאלה של פרויד.(

 

 

  • יצירתיות היא השלב ההתפתחותי הגבוה ביותר. זוהי קבלת הגורל והתמודדות באומץ מול החרדה, מודעות לדילמה

הקיומית, למוות ולסופיות, וקבלה שלהם. זה מצב בו הולכים מעבר לאגו ומוצאים הגשמה, יוצרים משהו חדש ואותנטי.

על פי מאי, האדם יוצר את הקיום שלו דרך הפתרונות היצירתיים שלו בחיי היום-יום.

  • מבוגר אחראי: השלב הקודם ליצירתיות. אדם הנמצא בשלב זה ממלא את חובותיו ומתנהל בחברה באופן מספק

ונורמטיבי.

 

המתח בין חופש וגורל – מאי מדבר הרבה על המתח בין חופש וגורל, בין דטרמיניזם ובחירה.

 

Being – מושג מרכזי אצל מאי, המתייחס לחוויה. אצל מאי, החוויה היא הדבר היחיד שהוא אמיתי, והיא אינה ניתנת

לתפיסה בכלים כמותיים )אשר יפספסו את מהותה.( מאי פוסל תפיסות כמותיות המודדות את האישיות במספרים ומדדים

וגורסות כי מה שאינו ניתן לכימות מתמטי אינו אמיתי.

 

חרדה

 

מאי התייחס להבחנה בין חרדה קיומית לבין חרדה נורמאלית.

 

  • חרדה נורמאלית: חרדה הפרופורציונאלית לאיום. אינה מערבת קונפליקט ואינה דורשת הדחקה. היא בסדר גודל אפשרי

להכלה, לכן ניתן להתמודד איתה באופן מועיל.

  • חרדת מוות/חרדה קיומית: דומה לחרדת כיליון )של קליין,( ומערבת קונפליקט. אינה מתאימה בפרופורציות שלה לכל

איום אובייקטיבי אחר. זה משהו שקשה לנו לעמוד בפניו או להכילו, ועל כן אנחנו נוטים להסיט אותה מהמודעות שלנו.

 

 

ארווין יאלום

 

רקע: נולד ב,1931- הי מטופל אצל רולו מאי.

 

פסיכולוגיה אקזיסטנציאליסטית כגישה דינאמית: יאלום מציע תיאוריה דינאמית אקזיסטנציאליסטית, הנבדלת מגישות

דינאמיות אחרות בתוכן המוטיבציה הקיומית הבסיסית, שהיא דאגות קיומיות המושרשות בקיום האנושי. הדאגות

הקיומיות אצל יאלום למעשה מחליפות את הדחפים בתיאוריה של פרויד, ועל כן, תוכן הקונפליקטים אצל יאלום שונה מאלה

של פרויד. בדומה לתיאוריה של פרויד, הדאגות הבסיסיות אינן מודעות. בשונה ממנה, המיקוד אינו בעבר, אלא מנותק מזמן.

 

הכוח המניע של הקיום האנושי, בתיאוריה של יאלום, הן ארבע דאגות בסיסיות. הן טבועות בנו, ועל כל אחד מאיתנו

להתמודד איתן. הן לא מודעות.

 

המנגנון: דאגה בסיסית ß חרדה ß מנגנון הגנה: הדאגות הבסיסיות )המחליפות את הדחפים בתיאוריה של פרויד( יוצרות

חרדה איומה שאיננו יכולים להכיל. אנחנו עושים הכל כדי לא לבוא במגע עם תכנים אלה, ועל כן עשויים להשתמש במנגנוני

הגנה כדי לברוח מהקונפליקט שהן מעוררים.

 

ארבעת הדאגות הבסיסיות

 

.1   המוות.

 

המוות הוא וודאי, ועל כן מעורר חרדה קיומית. רעיונותיו של יאלום מתחברים לתיאוריית ניהול האימה, על פיה אנחנו מארגנים את עצמנו כך שנוכל להימנע מהרעיון של המוות, וזקוקים למשהו שירגיע את המודעות לסופיות. תיאוריית ניהול

האימה מסבירה כך משיכה לדת, לגלגול נשמות ולאמונות נוספות.

 

הקונפליקט: בין המודעות למוות לבין הרצון להמשיך להתקיים

 

הגנות מפני הוודאות של המוות:

 

  • ייחוד אישי: תפיסת של "לי זה לא יקרה." מעודדת לקחת סיכונים.
  • הישגיות יתר: מנסים להנציח את עצמנו, להשאיר חותם על העולם שיישאר אחרי מותנו )ואז נמשיך להתקיים

באופן כלשהוא.(

  • הרואיזם קומפולסיבי: משקיעים את חיינו במטרה נעלה, בטובת הכלל, ו"-מקריבים את עצמנו" בשבילה. זוהי

הנצחה של עצמנו כגורם משמעותי, כמישהו ששינה משהו, שהציל אחרים )לדוגמה, מחבלים מתאבדים, שקונים

לעצמם משמעות באמצעות אקט של להקריב את עצמם.(

  • התנהגות מינית כפייתית: ביחסי מין יש תחושה של אינסופיות, של התנתקות מעצמנו. החוויה היא של יצירה,

)יש פה גם אקט סימבולי של יצירת חיים,( ש"-קונים לעצמנו זמן," וזה משכיח את המוות לרגע.

 

תלות באדם אחר שידאג לנו או יציל אותנו, ידאג שיהיה בסדר. לדוגמא: להצטרף

  • אמונה במציל אולטימטיבי:

לכת.

 

 

* יאלום עשה מחקר על אבל, ומצא שהאבל יהיה קשה יותר כאשר מערכת היחסים הייתה קשה. כך, קל לשחרר

ולהתאבל על יחסים טובים, בעוד שיחסים בעייתיים יוצרים אבל מורכב, שיש בו תחושה של פספוס, בזבוז החיים,

תחושה שיש משהו שלעולם לא נוכל לתקן, ומודעות לכך שהעברנו את החיים בכעס וריבים.

 

תוכן עניינים

כתבות נוספות: