תולדות עם ישראל בתקופת בית שני

קדמוניות היהודים

כתיבתו של ספר זה העמידה את ההסטוריון בפני בעיות קשות של מציאת מקורות מספיקים לתיאור תולדות האומה היהודית מראשיתה ועד למרד הגדול. יש להתעכב על שניים מהספרים שכולל האפוס: ספר י"ב העוסק בתקופה ההלניסטית עד למותו של יהודה המכבי וספר י"ג הדן

במדינה החשמונאית.

דרך עבודתו של יוסף בן מתתיהו בספרים אלה אין בה כדי לעורר התפעלות רבה. נשארו עדיין בידינו המקורות שלהם נזקק יוספוס ויכולים אנו ללמוד משהו על דרך עבודתו, תלותו בדרך כלל

במקור הספרותי שלו ועל השינויים שהרשה לעצמו להכניס לתוך מקורותיו.

אין זכר בהרצאתו של יוספוס בספר י"ב לאף אחד מן המאורעות המדיניים הצבאיים החשובים שהתרחשו בארץ בין כיבוש ירושלים בידי תלמי הראשון בסוף המאה הרביעית לפנה"ס לבין נצחונו של אנטיוכוס השלישי ליד מוצאי הירדן. עיקר ההרצאה המכילה את תולדות המאה

השלישית מתרכזת סביב סיפור תרגום התורה ליוונית בימי תלמי השני.

סיפור עלייתו של יוסף בן טוביה ניתן לנו בקדמוניות היהודים במקום לא נכון מבחינה כרונולוגית. הסיפור הזה לא היווה כרוניקה טובה של בית טוביה. עלייתם לגדולה של יוסף בן טוביה ובנו הורקנוס אין מתוארים כאן בפרספקטיבה כוללת של בית טוביה. זווית הראייה של המקור בו

משתמש יוספוס היא תלמית והמלכים משושלת זו מתוארים באור חיובי. גם הטרמינולוגיה

 

היא תלמית

האדמינסטרטיבית שלה נזקק המקור והמבצבצת פה ושם עדיין אצל יוספוס,

מובהקת.

 

 

ההנחה שהסיפור המקורי על יוסף בן טוביה נתחבר במקורו במצרים התלמית הולמת את

ההערצה בסיפור להורקנוס בנו שהיה בעל בריתם הנאמן ביותר של התלמים.

יוסף בן מתתיהו שנסתייע הרבה באוצר הספרות היהודית-אלכסנדרונית מצא שם גם את סיפור

יוסף בן טוביה והחליט להשתמש בו לשם מילוי החלל בתיאור התקופה שלפני המרד החשמונאי . מתוך חוסר התמצאות מספיקה בהיסטוריה המדינית של ארץ ישראל ההלנסיטית הסתבך הוא

בכרונולוגיה לא נכונה.

 

 

 

אחת הבעיות המעניינות ביותר בקדמוניות היהודים קשורה בתיאור תולדות המלכות החשמונאית

בספר י"ג.

המקור העיקרי לתולדות המלכות הוא הסטוריון הלניסטי שיוספוס נצמד להרצאתו. דבר זה בא לידי ביטוי בין השאר באינפורמציה המפורטת ביותר שיש במקור על אויביו של אלכסנדר ינאי יותר מאשר על יהודה החשמונאית והמשתקפת בשפע היחסי של שמות פרטיים של מפקדים ומדינאים זרים לעומת הדלות ביחס לצד היהודי. אין אנו מכירים מחיבורו של יוספוס אף שם של

מפקד יהודי בצבאו של אלכסנדר ינאי.

המקור ההלניסטי של יוספוס בא לידי ביטוי גם ביחס השלילי שהוא מגלה לינאי. מספר י"ג של יוספוס עולה מסקנה מפתיעה: המלך הכובש הגדול ביותר של בית חשמונאי אינו נוחל נצחון בשום קרב. הייתכן? חד צדדיות זו של המקור מתבררת תוך השוואה עם ידיעות אחרות שהתגלו

מאותה תקופה.

המקור ההלניסטי הנ"ל הוא כמעט בודאות ניקולאוס איש דמשק, ידידו של הורדוס המלך. לניקולאוס היו נימוקיים רציניים שלא לחבב את אלכסנדר שנלחם ביוונים הסורים בני עמו של

ניקולאוס והיה מאדירה של השושלת החשמונאית שנדחקה בידי הורדוס חברו.

אולם ניקולאוס לא היה הסופר היווני היחיד שבו נשתמש יוספוס לתיאור תולדותיה של המדינה החשמונאית. האחר היה סטראבון. יוספוס לא תמיד השכיל לשלב כהלכה את דברי סטראבון בדברי ניקולאוס. דוגמא בולטת לכך הוא תיאור מלכותו של אריסטובולוס שבו מציע יוספוס בתחילה תמונה פאתטית ודרמטית האופיינית לכתיבתו של ניקולאוס. הסיכום החיובי לאישיותו של אריסטובולוס לפי סטראבון נמצא בסתירה לדברים על אותו מלך המובאים קודם והשאובים

מניקולאוס. יוספוס אינו עושה כל נסיון ליישב את הסתירה הזאת.

תוכן עניינים

כתבות נוספות: