הרחבה על פסיכופתולוגיות, מתוך המאמר מ1978-

 

 

הפסיכופתולוגיות  והסימפטומים:

 

.1 העצמי הלא מגורה self) :(understimulated נוצר ממחסור במירורינג לאורך זמן. החוויה הבולטת היא של חוסר חיות, אפאתיות ושעמום – כלפי עצמם וכלפי הסביבה. ישתמשו בגירויים חיצוניים ליצירת התרגשות שטחית

שתסתיר את תחושת המוות – לדוגמה הימורים, מיניות פרוורטית, שימוש בחומרים.

 

העצמי המפורק self) :(fragmentingמקורו במחסור בתחושת התמזגות עם ה-סלףאובג'קט. יגיבו בתחושת פירוק לכל כישלון, חסרי היכולת לנחם את עצמם, יגיבו לכל הצפה רגשית כטראומה, ייראו את הסביבה כעוינת ויהיו

חשדניים. בשונה מפרנואידיים, ניתן לזהות קשר ישיר בין ההתנהגות הזו לבין תגובה לא אמפתית, והיא תיעלם אל

מול אמפתיה.

 

נוצר כתוצאה מתגובות לא אמפתיות באופן מוגזם מצד ה-

:(overstimulated self)

.3  העצמי המגורה מדיי

 

סלףאובג'קט. אם הפגיעה היא בקוטב האמביציות, הם יימנעו מסיטואציות בהן הם במרכז תשומת הלב, ותהיה

פגיעה ביצירתיות שלהם. העצמי נחווה כנפרד מפעולותיו וחלש מהן. אם הפגיעה היא בקוטב האידאלים, ה-

סלףאובג'קט ייחווה כמסוכן, והמגע שלו יהפוך למשהו שיש להימנע ממנו. ההתלהבות ממטרות אידאליות ואנשים

נשגבים תאבד.

.4 העצמי העמוס מדיי self) :(overburdened עצמי שסבל מ-סלףאובג'קט שלא היווה גורם מרגיע ולא שיתף רגשית, כשל באמפתיה ללא לקיחת אחריות. נוצר מצב של חוסר הרגעה עצמית למול סכנת התפרקות וחרדה. הוא יחווה את

הסביבה כעוינת בתגובה לפגיעה נרקיסיסטית.

 

טיפוסים נרקסיסטיים שכיחים:

 

.1 האישיות הרעבה לשיקוף )נורמאלי ולאו דווקא פתולוגי:( צמאים ל-זולתעצמי שיאשר את העצמי שלהם ויכיר בהם. מצד אחד חסרי ביטחון, מצד שני בעלי דחף להציג את עצמם ללא הרף. קשרים המספקים להם את האישור הזה

באופן אמיתי לא מספקים אותם להרבה זמן.

 

מחפשים אובייקטים שיוכלו להעריץ. כאשר מוצאים

  האישיות הרעבה לאידאל )נורמאלי ולאו דווקא פתולוגי:(

אחד כזה, הם מוצאים בו פגמים ומתאכזבים ממנו.

 

.3  אישיות אלטר-אגו )נורמאלי ולאו דווקא פתולוגי:( מחפשים יחסים עם סלףאובג'קט שיאשר את החזות, הדעות

והערכים שלהם, ובכך יאשר את העצמי שלהם, מחפשים חוויית תאומות. ואולם, הם מתאכזבים לגלות שהאחר

אינו הם עצמם, ומחפשים פרטנר חדש. .4 האישיות הרעבה להתמזגות )פתולוגי:( חווים את ה-סלףאובג'קט כאילו הוא הם עצמם. התנהגותם נקבעת דרך השאלה עם איזה סוג סלףאובג'קט רוצים להתמזג. הגבולות בינם לבין האחר נזילים, והם מתקשים להפריד בין מחשבותיהם ורעיונותיהם לבין אלה של אחרים. אינם מסוגלים לסבול פרידה מהאובייקט, ודורשים את נוכחותו

באופן רציף. .5 אישיות הנמנעת ממגע )פתולוגי:( ההיפך מהדפוס הקודם, נמנעים ממגע חברתי ומבודדים את עצמם, דווקא משום שהצורך שלהם באחרים מאוד חזק. מפחדים מדחייה באופן מודע, אך מתחת לפני השטח מפחדים שגרעין העצמי

הקטן שלהם ייבלע על ידי תשוקתם לאיחוד אבסולוטי עם אחר.

 

נרקסיזם )בריא ופתולוגי(

 

שני צירי התפתחות מקבילים: בשונה מפרויד, אצלו נרקסיזם )מושקעות של האנרגיה הליבידינאלית בעצמי בלבד( הוא מצב

פתולוגי שמחליף מצב בריא של השקעת האנרגיה בסביבה החיצונית בלבד, קוהוט הגדיר שני צירים שמתקיימים במקביל,

לאורך כל החיים, ומשלימים זה את זה:

 

.1    ציר אהבת האובייקט: השקעת ליבידו באובייקט. סיפוקו מוביל לעונג, אהבה, סיפוק מיני.

  הציר הנרקסיסטי: השקעת ליבידו בעצמי ובכל מה שמסייע לבניית העצמי. סיפוק הציר הזה הוא מצב של חדווה – חוויה של עניין, משמעות, חיות. אי סיפוק/חסך בציר הזה יוביל להפרעות בעצמי: התמקדות בעצמי וחוסר עניין באחר )מה שפרויד ראה כנרקסיזם משני.( מצב זה מוביל לחוסר יכולת להיות מושקעים החוצה. הצורך הנרקסיסטי

מתפתח ומשתנה, אך ממשיך להתקיים לכל אורך החיים.

 

התפתחות צירי הנרקסיזם )מתוך המאמר של אופנהיימר:( בתחילת הדרך שני הצירים מהווים ישות אחת, חוויה ראשונית

של שלמות ואושר נרקסיסטי. האיזון מופר בשל ליקויים בטיפול האימהי, והילד מנסה להשיב לעצמו את ההרגשה

 

הנרקסיסטית האידאלית באמצעות שני מנגנונים, שכל אחד מוביל להתפתחות אחד מקטבי העצמי: (1) ניסיון ליצור מחדש עצמי מושלם – הרע מיוחס למציאות החיצונית, הטוב משויך לעצמי גרנדיוזי המבקש להיות נערץ. מנגנון זה ייצור בנו את השאיפות הדוחפות אותנו להתקדם. (נ) ניסיון לשחזר טיפול אימהי מושלם – הילד יוצר ומשליך דימוי של אובייקט מושלם וכל יכול על ההורה המטפל, עמו הוא מזדהה ואותו מפנים. ההשלכה היא של חלק מהאומניפוטנטיות של הילד. ממנגנון זה

נובע האידאל של האני, הערכים המנחים אותנו. תוצאות ההתפתחות התקינה של הנרקסיזם הן יצירתיות, אמפתיה, הומור,

תבונה, חיוניות ומודעות לעצם המוות. חוסר סיפוק של הצרכים הנרקסיסטיים יגרום לעיוותים שייצרו פגמים בעצמי: (1)

פיצול אופקי: הצרכים הנרקסיסטיים הבלתי מסופקים הופכים ללא מודעים, ואיתם חלק מהעצמי נשמר מחוץ למודעות.

זוהי גרסה של הדחקה. (נ) פיצול אנכי: שמירה על הפרדה בין שני מנגנונים מודעים של תפקוד העצמי המתכחשים זה לזה –

מצד אחד רגש גדלות ומצד שני הערכה עצמית נמוכה ונטייה לבושה.

 

תוכן עניינים

כתבות נוספות: