בריאות נפשית
מודל האדם המתפקד במלואו: בריאות נפשית ע"פ רוג'רס היא תהליך, ולא מצב סטטי )אגב, יכולה להתפתח גם בגיל מאוחר.(
האדם המתפקד במלואו יאופיין בהערכה עצמית חיובית בלתי מותנית, פתיחות לחוויה וחופש חוויתי, אמון אורגניזמי –
יכולת לסמוך על החוויה שלנו, לבצע בחירות מתוך החוויה שלנו, ולא מתוך גורמים חיצוניים או תובנות קוגניטיביות- אינטלקטואליות. הוא מסוגל לחוות כל רגע וחוויה במלואו )קיום אקזיסטנציאלי,( הוא יצירתי ובעל יחסים בין-אישיים מוצלחים, שכן, מסוגל לחוות את האחר באופן בלתי מותנה ולא ביקורתי. לאדם הבריא יש מודעות המתלווה לזרימת החוויה
האורגניזמית, והוא מודע לרגשותיו )כלומר, יש הסמלה של החוויה הפנימית.(
פתולוגיה
פתולוגיות הן מצב של פער וחוסר התאמה בין החוויה האורגניזמית לבין מושג העצמי. חוויה זו מייצרת תחושת איום – מצפים כי האחר לא יקבל אותנו. במצבים אלה החוויה המלאה לא עוברת הסמלה, ובמקום זאת מתרחשים תהליכים הגנתיים של עיוות תפיסתי של החוויה )החיצונית/הפנימית( והכחשתה. הנטייה למימוש עשויה להתחלק בין שני החלקים
המפוצלים – מימוש החלק המודע, ומימוש החוויה האורגניזמית הבסיסית, ואלה עשויות להיות מערכות מנוגדות בכיוונן. העיוות מייצר בלבול פנימי, ניכור אישי, תחושת ריקנות ושעמום, חוסר ידיעה מה אנחנו רוצים. דיסוציאציה ופסיכוזה הם
מצבים של ניתוק מהחוויה האורגניזמית.
הטיפול הרוג'ריאני
המטופל כמרכז הטיפול: רוג'רס ראה במטופלים קליינטים ולא פציינטים, העמיד אותם במרכז הטיפול ללא יחסים מעמדיים
בין המטפל לבין המטופל, זאת במקום המודל הרפואי בו המטפל הוא שעוזר למטופל. חווייתו של המטופל היא שמנווטת את
הטיפול.
תפקיד המטפל: יצירת תנאים מתאימים להתחברות לחוויה האורגניזמית והתנעת הנטייה להגשמה, יצירת קשר בו המטופל יוכל להביא את עצמו ולגלות את עצמו. אחד התנאים להצלחת הטיפול היא התאמה בין המטפל למטופל. על המטפל להיות
שלם ואינטגראטיבי.
אמפתיה – היכולת לראות את האחר, להבין אותו, לבטא את השקפתו כנכונה ובעלת תוקף. באה לידי ביטוי באופן
הדיבור של המטפל ובמחוות הגוף שלו. יחס חיובי בלתי מותנה. לא מנסים להתאים את המטופל לרעיונות של המטפל לגבי מה שנכון עבורו, או לייצר משהו
שלא קיים בתוכו.
כנות (Congruence) – לא לזייף אמפתיה ויחס בלתי מותנה. פער פנימי אצל המטפל ייקלט ע"י המטופל וייצור
פערים אצלו.
הכלים:
התאמה בין המטפל למטופל: אחד התנאים להצלחת הטיפול היא התאמה בין המטפל למטופל, וחיבה של המטפל כלפי המטופל )יחד עם אמפתיה, קשר חם וחיובי, יחס בלתי מותנה.( על המטפל להיות שלם ואינטגראטיבי. בניסוי על סטודנטים ומטופלים הסובלים מסכיזופרניה ערכו ראיונות ובחנו מערכות יחסים של האדם. מערכות יחסים המאופיינות
בהתאמה, קרבה, אמפתיה ויחס בלתי מותנה עודדו צמיחה ושינוי לעבר אישיות בונה ומתפתחת.
אברהם מאסלו
חייו: ,1908-1970 חי בארה"ב, גדל בבדידות ובעוני, למד פסיכולוגיה אצל הארלו )מחקרים על קופים והתקשרות.( דמות
הושפע מפסיכואנליזה
מרכזית בזרם ההומניסטי ")הזרם השלישי," מול הפסיכולוגיה הדינאמית והביהביוריזם.(
ופסיכותרפיה, מחקרים על פגועי מוח, מחקריו על יצירתיות, תצפיות על ילדים.
החידוש: עיסוק באדם הבריא.
נטיות מולדות
מניעי גדילה ומניעי חסך: מאסלו הוסיף על התפיסה הפסיכולוגית המקובלת, המדגישה את החסך, גם מניעים וצרכים של
גדילה, צמיחה והתפתחות. מניעים הם תחושה של תשוקה, רצון או חוסר.
- מניעי חסך: עולים מתוך צרכים בסיסיים, פועלים על מנת למלא חסך בצורך חיוני לקיום, פיזי או פסיכולוגי )למשל, מזון, ביטחון, שייכות והזדהות, יחסי אהבה קרובים, כבוד ויוקרה,( סיפוקם תלוי בסביבה. פעולתם היא של הפחתת מתח, הבאה להומאוסטאזיס, וסיפוקם יוביל להקלה. היעדר סיפוק שלהם מוביל לתחושת חסר וכמיהה. הצורך
אינו בהכרח רע או בלתי נעים – לדוגמה, הופעה נעימה של רעב כאשר אוכל טוב נגיש. נוירוזה נראית כתוצאה של
חסך, בריאות נפשית מתפתחת כאשר צרכים אלו מסופקים )סיפוק מאוחר שלהם יוביל להחלמה מחולי.(
- מניעי גדילה: אמנם אינם חיוניים לקיום הבסיסי, אך מעניקים משמעות לחיים. פעולתם היא הגברת מתח נעים,
למשל יצירתיות ולמידה. סיפוקם מוביל להנאה גבוהה ויציבה )שעשויה, פוטנציאלית, להימשך לנצח,( והוא לא תלוי
בסביבה.