מה שקורה בהרבה מדינות אחרי ההתאמה המבנית, היא קריסה ומשבר של כל המגזרים החלשים. אם מצמצמים את מדיניות הרווחה העניים מיד נפגעים מזה. אם מאפשרים כניסה של
הון זר בלי ויסות זה אומר שכל החקלאים הקטנים מתחרים בתאגיד ענק. הרבה חבות פירעון , הלוואות חוזרות. האם ההלוואות שניתנות ע"י ארגון שמטרתו לפתח את
הכלכלה העולמית זה עוזר? היומרה של אותן התאמות מבניות היא ייעול, דרך פגישות ייעוץ. לעיתים ההתאמות גורמות
למשברים ולא מרימות אותן בחזרה.
על סמך מה אנו מבססים את הביקורת על הגופים שמתיימרים להיות גופים שדואגים לעניים? על סמך ג'וזף א. שטיגליץ. כלכלן אמריקאי . הוא כתב ספר ב2002 – אי נחת בגלובליזציה. הוא
כותב על הגלובליזציה דרך אותם גופים.
הוא מדבר בעיקר על המשבר המזרח-אסייני, מבקר בעיקר את קרן המטבע ה עולמי. הוא אומר שהמשבר שהחל סביב בועת נדל"ן. קרן המטבע העולמי דחפה את ממשלת תאילנד להסיר ויסות מהון זר. אף אחד לא הפריע לבועה הזו והכלכלה צמחה. פתאום התפוצצו הבועות אחרי אותן התאמות מבניות. הקרן מטבע העולמית אמרה שאי אפשר לסמוך על מדינות המזרח. זה מוציא
מתאילנד את המשקיעים, נוצרת אינפלציה.
משבר שרק הולך ומתדרדר. מדינות שהכי נאבקו בניאו ליברליות הן המדינות שהכי שרדו.
המוסדות שטוענים שמוסדות שלטונים הן הבעיות של הכלכלה לא מתביישים לכפות שדות
כלכלים על אותן מדינות. יש פער עצום ליומרה של הקרן למה שקורה במציאות.
הפרטה של מערכת המים בקולומביה. התאגיד הקליפורני זוכה לנהל את מערכת המים בבוליביה. מעלה מאד מהר את המחירים לכמעט 100% . הם מתארגנים, יש מסורת מחאה בבוליביה. יש מהומות קשות. הממשלה הבוליאנית חוזרת בה מהסכמים. המערכת מולאמת. התאגיד תובע את
הממשלה הבוליביאנית על ההפסדים. התארגנות גדולה של הבוליביאנים וארגונים אנטי-
גלובליזציה ולבסוף התאגיד נסוג מהמשפט.
עד התקופה הגלובלית תמיד הייתה התנגדות וחברה אזרחית, בעיקר מתבטא בארגוני הפועלים. ככל שת'אצר ורייגן שברו את איגודי הפועלים והאידיאולוגיה הקפיטליסטית תופסת בעולם ככה
החברה האזרחית הופכת להתארגנויות שונות, אפילו ברוב המקרים לא סוציאליסטיות.
המוסדות הגדולים ביותר, הניאו ליברלים, מאמצים את זה. גם באקדמיה לא מפסיקים לדבר על
היופי המדהים שבחברה אזרחית
חברה אזרחית פועלת מלמטה למעלה. קרובים לשטח, עם האנשים. יש להם ידע מקומי ויכולת להוביל מהלכי פיתוח , -NGO ארגונים לא ממשלתיים. גם הבנק העולמי מבין את היתרונות
ומעביר סמכויות אל הארגונים הללו. מקבלים תקצוב ותמיכה, כל המגזר הזה נהפך לרשת
עצומה של גופים, מתעסקים במיגור העוני, זכויות אדם וקיימות. הביקורת האם הם עצמאים? לא. מישהו מממן אותם. בדר"כ מוסד בינלאומי כמו הבנק העולמי
או ממשלות. האם הם דמוקרטים? מי קבע שהם מייצגים את הלמטה? הם מיצגים את מי שהם בוחרים לייצג קשרי חיבור? הם מקבלים תקציב ממישהו ומחויבים להתאים עצמם לרצון התורם ולא בהכרח
לאג'נדה פרוגרסיבית שהם מביאים איתם.
אותם גופים ענקים או מדינות ממנים את הגופים האלה. גם מדינת ישראל ממנת כל מיני גופים.
זה מאד נוח לניאו-ליברליזם שמישהו אחר ידאג למלא פערים בלתי נסבלים בחברה.
דה-פוליטיזציה: אנחנו באים כמומחים לפתח את העולם השלישי, מביאים מודרניזציה, לא משנה מי מממן או ימין או שמאל. יש רשימה ברורה של איך לפתח אתכם ולהוציא אתכם
מהקשיים.
זה לא נכון, בעיקר כי מי שמממן את הארגונים לעניים זה אנשי הניאו-ליברליזם. זה פוליטי. יש
של מומחים ניטרלית, רעיון תמים במקרה הטוב
ניסיון לצבוע את זה בצבעים של פרקטיקה
וזדוני במקרה הרע.
המערב מוצג שמי שמביא קידמה אל מול הקומוניזם.
אחד התחומים היותר גדולים וחשובים בעולם הפיתוח, נקרא "מיקרו-מימון." תאוריה הולכת ומתפתחת שאומרת שלעניים אין כסף, אבל יש להם כושר יזמות. מיליארד אנשים עם פוטנציאל
ויכולת לפתח את הכלכלה ואין להם אפילו אגורה שחוקה. מוקמים גופי ענק שמעניקים הלוואות. המוסדות שמנהלים את זה ממש מדברים שפרקטיקה כזו מונעת טרור. חוקרת מצרית שם אנאייה רוי אומרת שהקמת דוכן תעסיק אדם פשוט במקום
להסתבך עם טרור. פתאום סומכים על העניים שיכולים לדאוג לעצמם. בהקשר לסאב פריים, אם לעניים לא היה יציב לתת להם משכנתאות, אנשים חדלי-פירעון לא החזירו את הכסף ונוצר משבר כלכלי. גם הלוואות מיקרו- מימון יכול ליצור משבר כלכלי , אנשים
לא בהכרח יוכלו להחזיר.
מצד אחד נותנים כסף ומימון להרבה עניים מצד שני מכניסה לסיכון הרבה מהם.
חסן נסראללה ומוחמד יונס- שניהם מובילים ארגוני מיקרו-מימון מהגדולים מהעולם. יונס בבנגלדש, נסראללה הוא באזור לבנון, חיזבאללה אימצה את האג'נדה של המיקרו-מימון ודאגת לעשרות אם לא מאות עניים. שימו לב שבעידן של גלובליזציה רואים סוכנים שהם כבר לא באים
מתוך אותם מוסדות או אידיאולוגיות לכאורה של המערב.
בסופו של דבר כולם הופכים ניאו ליברלים. יוצרים כלכלות מבוססות חוב.