יש לחשוב על ההיבטים הגלובליים של המלחמה, היא לא נקראת "מלחמה אירופאית" אלא "מלחמת העולם." מסוף המאה ה19- עד ראשית המאה ה20- ישנו מרוץ קולוניאלי ומעצמות העולם מנסות להשתלט על כל פינה בעולם. אירופה כאשר היא יוצאת למלחמה היא מביאה איתה את הקולוניות ואת כלל האינטרסים שלה. אפריקה חולקה כולה חוץ מאזור מסוים באתיופיה וליבריה. באפריקה אף
הייתה לחימה במהלך מלחמת העולם הראשונה.
חזית אפריקה
יש חזית אפריקאית והיה מאבק על מושבות. היה ניסיון בדרום-מערב אפריקה הגרמנית לדחוק את
הגרמנים ובמקומות נוספים. בסופו של דבר חלק מהעניין נוצל על ידי תנועות שחרור מקומיות. בסופה של המלחמה גרמניה מפסידה את כל המושבות שלה. באפריקה אף הייתה מלחמת חפירים
והיבטים דומים למלחמה שקרתה במערב אירופה.
הקולוניות הצרפתיות גויסו חיילים גם ממערב וצפון אפריקה וגם ממדגסקר. שרל מנז'אן(1866-1925) הוא גנרל צרפתי שעוד לפני המלחמה, בשנת 1910 מדבר על זה שאפשר לנצל את החיילים הקולוניאליים ככוח לחימה. נחצה קו שבו הוא היה צריך להצדיק שימוש בחיילים שחורים, הוא הסביר זאת מכיוון שלגרמנים הייתה עדיפות צבאית. במהלך המלחמה מגייסים כ134- אלף חיילים אפריקאים לצבא
צרפת ומתוכם כ25- עד 30 אלף מתים1) מכל .(5
תחילה, הפיקוד הצרפתי נרתע מהצבת חיילים אפריקאים כלוחמים על אדמת אירופה אך מ,1916-
על רקע אבדות מערכת ורדן מתחיל שימוש גובר בחיילים קולוניאליים צרפתיים בחזית המערבית. לשרל מנז'אן יוצא שם לא קל, שם של מפקד אכזרי מכיוון שהיכן שהוא מפקד ישנן אבדות עצומות)לבנים ושחורים.( הוא נקרא "קצב הלבנים" ו"טוחן השחורים." ישנה הבנה כי האימפריה עוברת טלטלה ולמנז'אן ישנה הבנה על כך, הוא מדבר על "צרפת הגדולה יותר," מצב שבו יתנו
אוטונומיה לקולוניות אך הם יתגייסו לצבא וכך יקבלו זכויות.
ניתן לראות חיילים סנגלים נלחמים בצפון צרפת וחיילים צפון אפריקאים בחזית המערבית. בנוסף
נלחמו גם אלג'יראים ומרוקאיים.
הקולוניות הבריטיות – גיוון קולוניאלי
אנגליה היא אימפריה יותר ותיקה עם היררכיה אחרת: קנדה, אוסטרליה, הודו, דרום אפריקה. קולוניאליזם היא מקשה יותר מורכבת ומרובדת ויש להבין אותה לעומק. ישנם גיוסים בעלי זהות
לוקלית, עם שדרת פיקוד מקומית.
קנדה
קנדה מרגע הכרזת המלחמה נכנסה למלחמה, היא הייתה יחסית אוטונומית והיא החליטה להתגייס למלחמה ולעזור לבריטניה. קנדים ילחמו בצורה מאוד בולטת בחזית המערבית, הם חוו את החזית
המערבית ורואים את עצמם כשותפים מלאים למלחמה.
אוסטרליה-ניו זילנד ראש ממשלת אוסטרליה מחליט שגם אוסטרליה צריכה לצאת למלחמה למרות אוטונומיה. הם מגייסים חיל אוסטרלי אשר נשלח להתאמן במצרים, עוברים שם הכשרה ומכשירים אותם לחזית גליפולי. זוהי חזית איומה בה הם נוחלים תבוסה איומה לעות'מניים, אחר כך הם נלחמים בארץ
ישראל ובסלוניקי.
תפישת הזמן במאה ה19- היא שכדי להוכיח שאתה ראוי להיות מדינה היא קורבן דם. אומה לא ראויה להיות אומה עד שהיא מקריבה אנשים. מדינות כמו אוסטרליה וקנדה שרוצות להיות חלק מחבר העמים צריכות להוכיח שהן ראויות לכך. לאומנים איריים התגייסו בהמוניהם למלחמה כדי
להוכיח שהם יכולים להיות חלק נפרד, אוטונומי.
הודו
מעל מיליון חיילים מהודו גויסו למלחמה ומתוכם מתו 74,187 חיילים)כולל נפאלים ופקיסטניים.(
קריביים
אנגליה מגייסת גם חיילים מהקריביים, כ16- אלף.
דרום אפריקה דרום אפריקה מגייסת כוחות וניתן לראות את ההפרדה הגזעית. בדרום אפריקה מגייסים חייל אשר נקרא "חיל הילדים העובדים," גייסו אותם תחת פיקוד לבן. ישנו רצון של דרום אפריקה לקבל
עצמאות מאנגליה, הם מנהלים מלחמה נגד הגרמנים וגם רוצים להגיע לאירופה. אך לא נותנים להם
להילחם והם מגיעים לאירופה כדי לעשות עבודות שחורות)חפירות וכו.('