פרויד והתיאוריה הפסיכואנליטית – המודל הטופוגראפי

תוכן עניינים

 

 

.1 המודע: מה שמצוי בהכרה ברגע מסוים, מה שיודעים לדבר עליו )תפיסה, זיכרון, מחשבות, רגשות.(… .נ    הסמוך למודע: חומר שניתן להעלאה למודע, לעיתים כרוך במאמץ מסוים. כולל רכיב של צנזור, 'שומר הסף' המפריד

בין המודע לבין הלא מודע.

.3 הלא-מודע: תכנים חבויים ומעוררי חרדה, דחייה וסלידה – כולל דחפים, פנטאזיות, חומרים אסורים )חברתית, למשל.( ממשיך להשפיע על התנהגותנו. הלא מודע לא עובד על פי חוקי הרציונל והלוגיקה. ניתן להגיע אליו דרך

פליטות פה, אומנות, ודרך פירוש חלומות, אשר חודרים את הצנזור, ומבטאים את הלא מודע באופן סימבולי. חלומות משקפים את הלא-מודע )ממדי הזמן והמרחב מעוותים, אין סדר והיגיון באופן כמעט פסיכוטי,( ובהם תכנים

לא מודעים מוצגים בצורה מוסווית.

 

המהפכה השלישית: פרויד ראה את עצמו כממשיכם של קופרניקוס )כדור הארץ לא במרכז העולם( ושל דרווין )בני אדם לא נעלים על פני החיות,( וטען כי נפש האדם אינה רציונאלית, אלא מלאת דחפים לא מודעים ולא מובנים. אנחנו איננו השליטים

של הנפש שלנו. ההסברים הרציונאליים הם למעשה הגנות, ולא המקור האמיתי להתנהגותנו.

 

המודל הסטרוקטורלי )מבני(

 

באופן כללי: פותח ב19נ3- כהשלמה של המודל הטופוגראפי. הרעיון הוא דינאמיקה ומתח בלתי פוסק בין 3 סוכנויות:

 

.1  האיד: הרכיב הראשון שמתפתח, והוא מיוסד לשם מטרה של סיפוק פיזיולוגי. הוא מקור האנרגיה הנפשית שלנו

ומכיל אותה. וכולל אינסטינקטים, חשקים ראשוניים, רפלקסים – ביניהם אנרגיית החיים )ועם התקדמות

התיאוריה, גם דחף המוות.( פועל על פי עיקרון העונג – פועל לשם השגת תחושת סיפוק, וזאת באמצעות פורקן הדחפים )ובכך, פועל למעשה להפחתת מתח, להגעה לרגיעה ולהומאוסטאזיס.( הוא רפלקסיבי, כלומר, התגובות שלו הן תגובות מולדות ואוטומטיות להפחתת המתח. תהליכיו הם ראשוניים )במקום מאורגנים וברורים( ובכך חסרי לוגיקה )כפי מתבטא בחלום, באומנות.( הוא כולו בלתי מודע )לפחות בצורתו הגולמית. רסיסים מתוכו עשויים לעבור

טרנספורמציה ולהיחשף.( .נ האגו: מתפתח כאשר הדחפים הראשוניים נתקלים במציאות בה לא ניתן לספקם )למשל, התינוק רוצה לינוק ואמא לא נמצאת.( תפקידו הוא תיווך בין הצרכים הפנימיים )וכן דרישות הסופר-אגו( לבין צרכי המציאות )זה עיקרון

המציאות.( תהליכיו הם תהליכים משניים, מחויבים בחוקי הלוגיקה וכוללים הבנה של היגיון ותהליכי סיבה- תוצאה. מכוון לעבר שליטה על ביטויי דחפי האיד באמצעות השהיית הסיפוק ומציאת אובייקט מתאים לפורקן

המתח. יש לו היבטים מודעים ובלתי מודעים )למשל, הפעלת מנגנוני הגנה.( .3   הסופר-אגו: מתפתח דרך פתרון הקונפליקט האדיפאלי, כלומר, דרך הזדהות עם ההורה מאותו המין. ההזדהות

מניעה החלה של הקודים המוסריים והאידיאלים החברתיים, ויצירת מצפון. על כן, הוא מכיל את כלל הערכים, החוקים והעקרונות שלנו – מודעים ובלתי מודעים )למשל, עקרונות שאנחנו לא יודעים שפועלים על פיהם.( זהו מבנה תובעני ונוקשה, וגם הוא אינו כפוף לרציונאליות. עשוי להיות 'מעניש' ובכך לעורר חרדה. שואב את האנרגיות שלו

מהאיד, ומתעל אותם לעשייה חברתית ותרבותית.

 

הדינאמיקה: אנרגיה עולה מהאיד או מהסופר אגו, ויוצרת לחץ על האגו. האגו מחפש פשרה/פתרון המותאם ללחצים אלה ולתנאי המציאות. יש מתח תמידי בין הסופר אגו לבין האיד. אצל אנשים שונים, מבנים שונים יהיו מלאי אנרגיה, וכך גם

האגו יכול להיות חזק יותר או חלש יותר. ניתן לתאר זאת גם כקונפליקט בין הדחפים לבין ההגנות.

 

נוירוזות והגנות: נוצרות בעקבות פתרון לא אדפטיבי של האגו לקונפליקטים באיד. הגנות הן תגובה )לרוב, לא מוצלחת( של

האגו ללחצי האיד והסופר-אגו.

 

חלוקה לטיפוסי אישיות:

 

.1 פסיכוטי: ריכוז האנרגיות באיד, מיעוט פעילות ביתר מבני האישיות )אגו וסופר אגו חלשים,( בעקבות פגיעה ראשונית בהתפתחות. הם מתקשים בתפיסת המציאות – בבוחן המציאות, וזהו כישלון של האגו. מתקשים בהבנת

 

– אלה הם פחדים וחשקים פנימיים

היגיון, בעיכוב דחפים… לפי פרויד, מקור ההלוצינציות הוא בלא מודע

שמשתלטים על האישיות.

 

 אידיאליסט: בעל איד חלש, אגו וסופר אגו חזקים. פחות מבטא דחפים ראשוניים, מושקע במטרות נעלות. זהו מצב

בו הסופר-אגו שואב את האנרגיה מהאיד.

.3   נוירוטי: כוחות אגו מופחתים, קושי להתנהל בצורה אדפטיבית ולגשר על הפערים והמתחים בין האיד והסופר-אגו. נוירוטיים מתקשים לשאת את קונפליקטים )למשל, כשרוצים משהו והוא לא מתאים לנורמות,( וזה פוגע בתפקוד

שלהם. .4  פסיכופט: סופר אגו חלש. אינם מכפיפים את עצמם לחוקים חברתיים )אף על פי שמבינים אותם,( בעלי איד דומיננטי

ואגו שפועל להבאת הדחפים לידי מימוש.