פרשנות המקרא בברית החדשה ישו מפרש את התורה

האיסור להישבע

הדברים שמיוחסים לישו על האיסור להישבע הם פרפראזה מטקסטים מקראים. למשל, ויקרא, פרק

י"ט, פסוק 12 ובמדבר ל,' פסוק 3 ודברים כ"ג, .22 ישו אומר שאם המצווה של לא לשקר נכתבה, הכוונה שלה היא אחרת והאל רצה לאסור על שבועה בכלל. חז"ל אמרו שאסור להישבע שבועת שקר זה ברור, אבל אסור להישבע בכלל. גם חז"ל, בדיוק כמו ישו, או להיפך, סבורים שלמצוות יש

משמעויות שהן מעבר לפשט ושפרשן טוב חייב לחשוף את המשמעויות הללו. התפיסה היא שלא ייתכן שהתורה תצווה על דברים מובנים מאליהם. ישו בטוח שהאופן שבו הוא מבין את חוקי התורה הוא הנכון, כלומר הפירוש שלו מזהה נכונה את רצונו ואת כוונתו של האל. מי שמקבל את הפירוש של  ישו למצוות מקיים את התורה. מי שלא מקבל את הפירוש של ישו עובר על חוקי התורה. ישו אומר שאם אדם לא ביצע רצח, אבל כעס על חברו – הוא כבר ביצע רצח. זו עבירה על "לא תרצח." לא

תרצח זה לא רק לא לרצוח.

 

מידה כנגד מידה שמות כ"א, פסוק כ"ב, ניתנת האמירה "נפש תחת נפש" שהיוותה פתיח להמשך – עין תחת עין, שן תחת שן וכו.' הרשימה שאחרי הנפש תחת נפש היא לא מקורית, משום שהנפש תחת נפש מדבר על הפלה שנגרמה ע"י מישהו אחר, בטעות, שפגע באישה הרה. גם אם נגרם מוות בטעות, יש להחזיר נפש תחת נפש ולהרוג את האדם שהרג. הנוסחה הזו נקראת "נוסחת התליון "(talion) שהמשמעות

שלו היא מידה כנגד מידה. היא מופיעה בויקרא, פרק כ"ד, פסוקים 19-20 ובדברים י"ט, פסוק .16 החוק שבדברים הוא חוק צודק ומבין את עיקרון המידה כנגד מידה כהווייתו. הוא קובע שאם אדם מעיד עדות שקר, מפליל אחר בעבירה מסוימת, תפקיד השופטים הוא לחקור. אם מתברר שהעד הפליל את רעהו בעבירה מסוימת, אותו עד ייענש ויקבל את העונש שהנאשם היה מקבל אילו הואשם בדין השקר. למשל, אם מישהו הפליל אחר ברצח והעונש הוא מוות, העד המפליל יוצא להורג. זו

מידה כנגד מידה – "עשית בו באשר זמם לעשות באחיו."

 

חז"ל לא יכלו לקבל את החוק הזה כלשונו ושינו את החוק או את משמעות החוק לשווה ערך של עין. כלומר, המירו את עין תחת עין בכסף תחת עין. אלו לא רק חז"ל. יש תרבויות עתיקות יותר במזרח הקדום, כמו התרבות החיטית, ששם יש מחירון עבור כל איבר. זה לא פירוש הוגן, כי יש נוצרים

פערים בין אנשים שיש להם הרבה כסף ויכולים לפצות ביד רחבה ובין אנשים שלא יכולים.

 

חז"ל כבר שינו את החוק. ישו עשה צעד נוסף. בישעיהו נ,' נאמר שאלוהים ינקום את הנקמה העזה ביותר. ייתכן שלכך התכוון ישו. יש להפנות את הלחי השנייה, לא להתנגד לאלימות ולחכות שהתוקפן ייענש ע"י האל בצורה הרבה יותר חזקה וקשה בשבילו מאשר אילו סטרת לו חזרה. לפעמים מחברי הברית החדשה מצטטים חלק אחד מפסוק וסומכים על הקורא שהוא מכיר את ההקשר כולו. הם לא מתכוונים רק לקטע האחד שציטטו, אלא מתכוונים להקשר כולו. לכן גם בישעיהו וגם במקומות נוספים בהם פירוש דומה מופיע, מופיעה הגמול או הנקמה מצד האל. מספיק שמחברי הברית

החדשה מצטטים קטע, או רומזים לקטע מסוים והם סומכים על הקורא שיבין את ההמשך –

שהנקמה האלוהית כלולה.

 

לפעמים מחברי הברית החדשה מצטטים חלק אחד וסומכים על הקורא שהוא

מכיר את הקטע כולו, את ההקשר כולו. ובהקשרים האלה גם ישיעה וגם משלי –

תתנגד לרוע והאל יגמול לך, נקמה צפויה מצד האל.

ויקרא י"ט :18 "ואהבת לרעך כמוך" ישו אומר – תאהבו את אוהביכם ו..משו גם את שונאיכם..שלמים כמו האב

בשמיים.

מצטט את אחד הפירושים המקובלים על ויקרא יט- רעך – כל אדם או רעך- האנשים שהם כמוך? ואז לשנוא את מי שהוא שונה ממנו. ישו מתייחס אל

האפשרות שהחוק משמעו ואהבת את רעך שהוא כמוך.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאהוב אנשים שהם דומים לך פירוש צדוקי, מתאים לתפיסה היוונית הדומה

חבר של הדומה לו ישו – ברור שאדם יאהב את החברים שלו\הדומים שלו. הכוונה של החוק זה

לאהוב דווקא את האויבים שלך.

לתפיסה הזו יש תקדים בחוק המקראי:

ספר שמות פרק כ"ג:

חמור השונא שלך הולך לאיבוד עלייך להחזיר לו אותו. החוק המקראי מצווה עלייך לנהוג בניגוד לנטיות לבך הטבעיות בדומה למה שישו דורש . הנימוק זה שעליכם לשאוף להיות דומים לאביכם שבשמיים לא בטוח שזו הפרשנות של ישו. נטייה להטיף לבני אדם לנהוג בניגוד לטבעם

ישו טוען ומדגים את שיטתו הפרשנית, שאם מעריציו ינהגו ע פי הפרשנות שלו למצוות התורה, יקיימו אותן ויבטיחו את מקומם במלכות שמיים. מי שלא מבין

ומקיים את התורה על פי הפירוש של ישו לא יזכה להיכנס למלכות שמיים. באופן כללי הוא לא סוטה מהפרשנות היהודיץת הנפוצה בתקופתוף לא במידה קיצונית, אין רמז בדבריו של ישו באופן םרשנתו שהוא תופס את התורה כנבואה עליו ועל הגעתו. כל התפיסה של ישו שראינו באוונגליונים זרה לחלוטין להבנתו של ישו עצמו את התורה, הוא מתנהג כאחד החז"לים. ישו אצל יוחנן תופס את עצמו כנביא שמבשר על מלכות שמים בדרשה על ההר לא תופס את עצמו כנביא אלא כפרשן שתפקידו לפרש את התורה עבור חסידיו כדי שיזכו

במלכות שמיים. יש כמה רבדים של שלבים בתפיסת ישו.