אובייקט: מושא המושקעות הליבידינאלית/ הדחף. לרוב אדם.
תיאוריות יחסי אובייקט, באופן כללי: התפתחו באנגליה, ראו ביחסים בין התינוק לבין האובייקט את מרכז ההתפתחות והדראמה הנפשית. הסביבה החיצונית מקבלת משמעות והתייחסות, גם מבחינת הבנת פסיכו-פתולוגיה. יחסי האובייקט )הממשיים והפנטזמטיים( הם המוטיבציה המרכזית ומקור ההתפתחות, הדחפים )ליבידו, תוקפנית( בעלי משמעות בהקשר ליחסים. היחסים בהמשך החיים מבטאים את הייצוגים המופנמים של העצמי ושל האובייקטים הראשוניים. התיאוריות
האלה הדגישו שלבים פרה-אדיפאליים כמבנים את הנפש.
פרנצי ובלבול השפות
הרעיונות המרכזיים: הדגשת היחסים הממשיים עם האחר )ולא הפנטזיה,( כולל בתוך הטיפול. מתייחס לטראומה אמיתית
)נפוצה באוכלוסייה בשיעור רחב יותר משמקובל לחשוב.(
בלבול השפות: טראומה מינית ממשית, ביסודה בלבול בין שפת הרוך לבין שפת התשוקה – פגישת מיניות בשלב מוקדם
מדיי. השפה המינית הילדית אינה אותה שפת תשוקה כמו זו של מבוגרים, אלא חיפוש אחר הרגעה. בעקבות הטראומה, האכפתיות והדאגה שהילד מחפש הופכים להיות 'מיניים' )במובן של מיניות בוגרת.( האהבה והשנאה הופכים להיות מחוברים. נוצרת אשמה, תחושה הכחדה בסיפור המיני. הילד חווה חרדה וחוסר אונים אך אישיותו אינה מגובשת מספיק על מנת להתקומם, וכך מתפתחים מנגנונים כמו הזדהות עם התוקפן, אשר יוצרים אשליה של שליטה על ידי טשטוש הגבול בין
המציאות הפנימית לחיצונית.
תוצאות בלבול השפות: התקופה בה אמורים לדבר בשפת הרוך לא מתאפשרת, ועל כן נוצרת 'בשלות בטרם עת' והילד הופך לכאורה לדמות אחראית ומטפלת, אך זו למעשה חוסר בשלות של האישיות, מכילה חלקים רגרסיביים וילדותיים. הילד מפתח בלבול, אשמה, חוסר אמון פנימי בתחושה שלו ובחושים שלו )בעקבות הכחשת התוקף.( המיניות של הילד נעשית
פרוורטית. האישיות מתפצלת לחלקים מתפקדים וחלקים פגועים.
הטיפול: מטפל אקטיבי )למשל, יצירת החרדה תוך כדי הטיפול.( היה ניסיון לאנליזה הדדית שכוללת חשיפה עצמית, אבל
זה נכשל.
מלאני קליין
חייה האישיים: ,188נ-1960 נולדה בווינה למשפחה עם הרבה קונפליקטים – אשמה, קנאה, גילוי עריות, נישאה בגיל צעיר
וסבלה מדיכאונות חוזרים. עברה אנליזה אצל פרנצי. מתח גלוי בין האסכולה שלה לבין האסכולה של אנה פרויד. ניסתה
להמשיך את פרויד, אך בסופו של דבר שינתה מאוד את התיאוריה.
מושגי בסיס וחידושים:
- הדחף מכוון לאובייקט באופן אינהרנטי )אצל פרויד ההתכווננות לאובייקט היא משנית, הדחפים כמערכת סגורה
ומטרתם פורקן.( האובייקטים בנויים לתוך החוויה של הדחף עצמו. כך, הדחף הליבידינאלי מכיל דימוי של אובייקט
אהוב וניתן לאהבה, והתוקפני מכיל דימוי של אובייקט שנוא וראוי לשנאה.
- יחסי אובייקט: היחסים המופנמים, ולא היחסים החיצוניים. היחסים בין ייצוג העצמי הפנימי ובין הייצוגים
הפנימיים של האובייקט. יחסי אובייקט הם מטרה וכוח מניע )לא רק מילוי צרכים ודחפים.( יחסי אובייקט
מוקדמים מהווים בסיס ומודל ליחסי אובייקט בהמשך החיים.
- רכיבי האני: ייצוגים של העצמי; ייצוגים של אובייקטים; ייצוגים של קשרי הגומלין בין העצמי לבין האובייקטים;
הרגשות המתלווים אל קשרי הגומלין.
- הדגשת יצר המוות, תיאוריה דואלית, תפיסת התוקפנות כמובנית בנו, תמיד, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ.
- פנטאזיה: ייצוג מנטאלי של הדחף )הביולוגי-פיזי.( הילד מגיע לעולם עם מוכנות למעבר מהביולוגי לפסיכולוגי, וכך הפנטזיה היא האופן בו אנו תופסים את החוויה. הפנטזיה היא ייצוג של נטיית פעולה בהקשר הבין-אישי, ונוגעת ביחסים עם אובייקטים. שתי הפנטאזיות העיקריות הן קרבה והרס. יצירת הפנטזיה היא פעולה של האגו, מושפעת
מחוויות המציאות ומהשפיעה עליהן.
- פוזיציה: עמדה נפשית, ארגון של החוויה הפנימית והחיצונית, האופן בו החוויה מובנית. זוהי העמדה כלפי העולם,
והיא מאופיינת באיכות ייצוגי אובייקט-עצמי, חרדות והגנות ייחודיות, ציפיות מהעצמי ומהאחר, ביטוי דחפים –
בתוך יחסי האובייקט. הפוזיציות הן התפתחותיות מצד אחד )יש סדר התפתחות, ניתן להבין דרכן פסיכופתולוגיות,( אך עם זאת רלוונטיות לאורך כל החיים, וניתן לעבור ביניהן. הן מתקיימות בדיאלקטיקה, במתח דואלי. העמדה
הדפרסיבית נחשבת לעמדה הנפשית הבוגרת.
- אגו וסופר אגו מולדים: התינוק נולד עם אגו פרימיטיבי ולא מאורגן )אין רצף חוויה וזמן,( אך מספק על מנת
לחוש חרדה, לקיים יחסי אובייקט ולפתח מנגנוני הגנה. הוא נע בין נטייה להתגבשות לבין נטייה להתפרקות. בנוסף, קליין מזהה סימנים לקונפליקט האדיפאלי ולסופר אגו החל מראשית החיים. הפנטזיות המיניות והתוקפניות, סופר
אגו מעניש ורודפני – קיימים בצורה גולמית כבר בשנת החיים הראשונה.
)המשחק כאמצעי תקשורת.( בנוסף, טיפול
בדומה לטיפול במבוגרים, ע"י פירוש משחקים
- טיפול בילדים
בפסיכוטיים.
- התיאוריה הקלייניאנית מהווה גשר: בין תיאוריות דחפיות לבין תיאוריות של קשר.