אתר בטנזניה בשם –LAETOLI האתר סמוך לערוץ אולדובאי. באתר זה נמצאו טביעות רגליים שנשתמרו בבוץ שמעליו טוף. טביעות הרגליים הללו בנות 3.5 מליון שנים. השתמרו מכיוון שהתפרצות נוספת כיסתה אותם לפני שהספיקו
להיעלם. לפי עומק הטביעות מניחים שאחד מהצועדים נשא עליו משקל, אולי צאצא. מייחסים את הטביעות לאוסטרלופיתקוס אפרנסיס, למרות שאין הוכחות ודאיות. רק ידוע שבע"ח הלך זקוף. טביעות
הרגל קטנות משל אדם מודרני.
BIPEDALISM – החיבור בין עצם השוק לעצם הירך. מהבחינה הזאת, האוסטרלופיתקוס הוא אנושי. זו
אחת ההוכחות לכך שהוא הלך ישר (על שתי רגלים.)
דימורפיזם זיווגי / DIMORPHISM SEXUAL – הבדל במראה החיצוני (באיברים לא מיניים) בין זכרים לנקבות של מין מסוים. דו-צורתיות זוויגית יכולה להתבטא בהבדלים בגודל גוף, צבעים שונים ומבני גוף המשמשים לקרבות בין זכרים או למשיכת נקבות. אצל האדם הדימורפיזם קטן יחסית. אצל הגורילות הזכר
יותר גדול מהנקבה ולכן הדימורפיזם גדול. אצל השימפנזה יש הבדל גדול.
היפרדות האדם מהאייפים והביטויים הפיזיים בהומנידים ופרוטו הומנידים: בין אדם לבין שימפנז יש הבדלים בDNA שניתנים למדידה. ניתן לומר שהשימפנז יותר קרוב לאדם מאשר לגורילה. אצל שימפנזים היחום הוא כל 3-4 שנים, לאחר שהאם מסיימת להניק את הצאצא. אצל האדם הייחום תמידי. תכונה
משמעותית שמציינת את המעבר מפונגידים להומנידים: ביוץ נסתר. בשימפנזים ואייפים הישבן מאדים ויש הפרשת פרומונים שמשרתים את החיזור, באדם אין סממנים כאלו. בארדיפיתקוס גם איננו רואים סימנים כאלו, מה שמחזק את היותו טיפוס שמעיד על התפצלות המינים הללו. ביוץ מוסתר יוצר תחרות מופחתת בין זכרים, בשילוב עם היעלמות הניבים שניתן לאיים בעזרתם. כל זה יוצר משפחתיות- את היכולת לחיות
במבנה משפחתי, להתחלק במזון ועוד. כל אלו הם קטליזטורים להליכה זקופה.
ç תיאורית חלוקת המזון – HYPOTHESIS SHARING FOOD תיאוריה של החוקר גלן אייזק. את הציד פירקו ההומנידים והביאו אל האתר. נשיאת המזון ממקום למקום כדי להתחלק בו עם הלהקה. מתבסס על אתרי הבסיס שהתגלו. משמעות השערה זו היא שהמוסדות
המשפחתיים כפי שאנו מכירים אותם כבר קיימים. הגברים הציידים מספקים מזון לנשים שתלויות בהם כי הן
עסוקות בגידול הצאצאים.
ç תיאורית אכילת הנבלות – HYPOTHESIS SCAVANGING
לואיס בינפורד טען שהומניד היה אוכל נבלות ולא צייד. ההומניד היה ניצוד בעצמו- עצמות ההומנידים
שנמצאו במערות, שהניחו שמספרות על אתרי בסיס, פשוט הגיעו לשם כטרף של בע"ח אחרים. למשל נמר
שנמצאה גולגולת הומניד עם סימני שיניו.
טפונומיה– תורה שמסבירה איך ממצאים מסויימים מגיעים לשטח ומשתמרים בו, "חוקי קבורת ממצאים."
כלומר, מה התהליכים שעברו על הפריטים עד שנמצאו ע"י הארכיאולוגים? בינפורד טען שלאוסטרלופיתקים הייתה נישה יחודית: השווה ביניהם לבין הצבועים- עצמות בע"ח שנמצאו באתרי בסיס הובאו על ידי האדם לאחר שנאספו מפגרים שצדו בע"ח אחרים. במאורות של צבועים ניתן למצוא מכלולי עצמות דומים. משמע- האוסטרלופיתקים לא צדו בעזרת כלי עצם אלא ניצודו. הם היו בסכנה מתמדת לאחר שאיבדו את היתרון שבניבים. לטענתו, הם השתמשו בעצמות כדי להגיע למח העצם שהיה בעצמות הפגרים. זהו גם ההסבר לקיום מכלולי כלי אבן באתרי הבסיס- אבנים שימשו לפיצוח העצמות כדי
להגיע למח העצם. בריין, חוקר נוסף שתרם לתיאוריה זו, גילה בדרום אפריקה גולגולת הומיניד ועליה שני חורים. בריין הראה שבאותו מכלול נמצאו גם לסתות של ברדלסים, שסביר להניח שהם חוררו את החורים בגולגולת כדי לקחת
אותם. שקופית: קרוקודיל טורף אדם (פורסם לא מזמן.)
שקופיות- נפח גולגולת: ככל שעובר הזמן, נפח קופסת המוח בגולגולת עולה. מנפח גולגולת של 400
סמ"ק, לנפחים גדולים יותר לפי מין. בגרף ניתן לראות כי בתקופת זמן נתונה חיו כמה סוגים של בני אדם.
שקופית: האוסטרלופיתקוס אפרנזיס הוא קרוב של האופטרלופיתקוס רובוסטי.
שקופית- עצי התפתחות:
.a התפצלות על בסיס שלדים– האדם )human( התפצל מכל הפונגידים לפני 15 מליון שנה. .b התפצלות על בסיס –DNA קיימת התפצלות בין הומינידים לבין אחרים. ניתן לראות כי האדם קרוב
ביותר לשימפנזה 98%( דמיון במבנה ה.)DNA- פעם היה אב קדום לשימפנזה ולאדם. הם נפרדו
מהגורילות לפני 10 מליון שנה. בני האדם והשימפנזה יחד יותר רחוקים מהגורילה מבחינה גנטית