קלים: זהו סוף תקופת הקרח והמשמעויות הנלוות. בגרף: תקופה -5 תקופה בין קרחונית,שהתחילה לאחר 128 אלף שנים. לפני 12 אלף שנים היה שינוי משמעותי מאוד באקלים- תקופת הקרח הסתיימה ואירופה
התחילה להתחמם מהר יחסית. בנוסף, פני הים עולים בעשרות מטרים (בתקופות קרח פני הים נמוכים.) כבר אי אפשר ללכת בין אנגליה וצרפת. חל שינוי עצום בתנאים הסביבתיים, שהייתה להם השפעה על האדם ותרבותו. היער כובש את אירופה- שינויים בשכיחות הצמחים. הייתה ערבה קרה עם עדרים גדולים, כעת יש
צמחיה וייעור, כל אירופה היא יער. מה קורה לבע"ח? חלק גדול נכחד, ממותות, גם הסוסים בסופו של דבר.
גם קרנפים. בני האדם צריכים לאכול מזון צמחי.
שימוש בכלים: יש ביטויים בתרבות החומרית- מתחילים להשתמש בכלים מיקרוליטיים. הלהבונים הופכים
להיות דומיננטיים בתקופה זו. בני אדם החלו להתחלק לקבוצות והתפזרו יותר בשטח.
גרפים: החל מלפני 10 אלף שנים ועד היום האקלים נשאר יציב פחות או יותר. "תקופת בריאס הצעיר-" תקופה בה הקור הגיע לשיאו ואחריו התחילה התחממות. ב"תקופת הקרח הקטנה-" תקופה קרה יותר מימי הביניים 1800-1300( לפנה"ס.) נהר התמזה קפא. זה פירוט של הגרף הגדול מקרוב. לפעמים כשמתקרבים מגלים שמגמות נראות שונות. יכול להיות שההתחממות של היום תואמת את ההתחממות שהייתה בימי
הביניים.
במפה: ריכוזים בשחור שאי אפשר לחיות בהם. במקומות אלו נמצאו ציורי סלע (של שקנאים, לדוגמא.)
עדויות לכך שאקלים הסהרה היה שונה באופן מהותי מהיום. אלו היו ציידים-לקטים.
התקופה הניאוליתית
החלה במזרח התיכון לפני 12,000 שנה. גבול הקליברציה בארץ-ישראל היה 10,300 לפנה"ס – שזה בערך לפני 12,000 שנים. לתקופה הניאוליתית הרבה מגדירים. התקופה הניאוליתית היא התקופה בה החלה החקלאות והשימוש בכלי-חרס, עשו גרזנים מצור – אלו המאפיינים הבולטים ביותר. כך באירופה. אך
התברר שההגדרות והתופעות הרבה יותר רחבות.
התופעה החשובה ביותר בתקופה זו היא "המהפכה החקלאית." החוקר גורדון צ'יילד תבע את המונח הזה וניסה להבין מדוע דווקא בתקופה זו אנשים הפכו לחקלאים. הדוגמא אשר הייתה לנגד עיניו היא המהפכה
התעשייתית. כלומר שינוי כלכלי מובהק, שישי לו ביטוי בדרך החיים ובקדמה. למה זה קרה?
ההסבר הפשטני הוא שמדובר בפיתוח היכולת השכלית להבין כי ניתן לשתול זרעים שיתפתחו לצמחים. צ'יילד מציע את "תיאורית נווה המדבר" – בתק' הקרח האדם היה נווד ותמיד היו לו מקורות מים ואוכל זמין. עם סיום התק' מקומות המחייה הצטמצמו והאדם נאלץ לחיות באותו האזור יחד עם עוד בע"ח
(בסביבת נהרות.) כך למד האדם גם לחיות עם ולנצל את בעלי החיים לצרכיו. כדי להאכיל את בעלי החיים ולספק מזון גם בשבילו ללא צורך בנדידה, נאלץ להגיע להבנה בנוגע לגידולים חקלאיים. בסוף התקופה הפלייסטוקנית חלה התחממות; התחממות זו גרמה להתייבשות, ולבני-האדם ובעלי החיים לא הייתה הברירה אלא להתרכז בנאות מדבר, שהם המקומות היחידים בהם ניתן היה להשיג מים. אלו הנהרות הגדולים של המזרח התיכון – הפרת, החידקל ועוד אחד. אנשים ובע"ח, כל העולם החי והצומח שהיו רגילים
אליו בפלייסטוקן – נעלם, והם היו חייבים להתרכז בעמקי הנהרות.
כיום התיאוריה הזו אינה מקובלת.
)Domestication( ביות
כנראה התרחש בסיומה של תקופת הקרח, קרוב לוודאי עקב דברים הקשורים להתארגנות אקלימית חדשה.
Ü ביות צמחים
הבה נחליף את המילה "חקלאות" במילה "ביות," כיוון שחקלאות משמעותה ביות של צמחים ובע"ח. צמחים הם מבויתים כאשר האדם גורם לצמיחתם ע"י זריעה או שתילה; האדם הוא הגורם המכריע
בגידולם. ע"מ להיות חקלאי, עליך לא לנצל את הקיים בטבע, אלא להשפיע עליו – לזרוע ולקצור אותו.
זריעה של גרגירי חיטה הוא שימוש זה. קצירת גרגירי חיטה טבעיים אינו ביות. באזורים שאנחנו חיים בהם, כפי שנראה במפות, קיימים צמחי הבר שבהם התחילו הציידים והלקטים הראשונים להשתמש ובסופו של דבר הם הפכו לצמחים החקלאיים. א"י הוא אחד המקומות בהם החיטה
גדלה בר. לא ניתן היה לביית את החיטה בעמק הנילוס, כי לא הייתה שם חיטת בר. וגם שעורת בר. צמחים אלה גדלים באזורנו. קרוב לוודאי שבאופן לא מודע, לפחות בהתחלה, בני-האדם גורמים לכך למשל שתוצריהם מבחינת הדגנים, שבבר הם שיבולית ניתקת בעצמה, לא תינתק. כלומר, במיני הבר ולא השיבולית ניתקת מעצמה. אך במינים התרבותיים השיבולית לא ניתקת. אדם מעדיף שיבולים, חיטה, שהשיבוליות שלהם נוטות פחות ליפול ברגע שהן גדלות, כי הוא רוצה לקטוף את הגבעול
שייפול על הקרקע. לכן הוא מטפח, ע"י קצירה, את המינים בהם השיבוליות לא נופלות. לכן בדגן מבוית,
השיבוליות יושבות טוב על השיבולת. דבר שני, השיבוליות עטופות, הזרע בשיבולית, עטוף בגלומה,
שאותה כמובן צריכים להוציא משום שהיא מפריעה; האדם העדיף לבחור במינים בהם העטיפה הגלומה, שבתוכה נמצא הגרגר, היא קלה להפריד. מעיפים באוויר – והקליפה עפה. בשיבולים הטבעיות זה לא קיים. לכן באופן בלתי-מודע האדם בחר לו סוגים שבשלב מסוים הוא תפש מה קורה, ומאז הוא מטפח את המינים בהם השיבולים לא ניתקת והגלומות קלות להסרה. ברגע שיש שליטה על הדבר הזה, הוא
יעדיף לזרוע את החיטה שהיא כזו, כך שתתפתח מהחיטה הטבעית חיטה מבויתת.
כיוון שאין חיטת בר במצרים, חלקים בתזה של שיילד לא נכונים. גם שעורת הבר לא קיימת שם.
הדיון במוצא האדם בתקופה הניאוליתית עובר למזרח התיכון, כיוון שבשנת 10,000 לפני הספירה,
האדם עסק בחקלאות שם (עפ"י ממצאים.)