כשבובואר אומרת שלנשים אין הסיטוריה היא אומרת שאנחנו לא יוצרות חותם, לא יוצרות תרבות משל עצמנו. תמיד עושות את אותו הדבר, דברים בני חלוף. מה שעשתה אישה ביוון
העתיקה ומה שעושה אישה עכשיו אלו דברים דומים. התוצר של נשים הוא בני אדם אחרים, הם בני חלוף – הם לא בני חלוף אם הם מצליחים להשאיר את חותמם בעולם למשך שנים. בובואר תגיד שזה מבוסס על הביולוגיה שלנו, אך זה לא מספיק. זה שנשים בנויות להיות אמהות, זה לא
מחייב שהן יהיו משועבדות. בובואר הושאמה שיש לה עמדה שסותרת את עצמה לגבי הדיאלקטיקה. פעם אחת היא אומרת
שאפשר לזהות את האישה עם העבד, ופעם אחרת שלא. אווה גוטלין מנסה להראות שזה לא נכון: עליונות האדון נובעת מכך שהוא מעמיד את רוח האדם מעל החיים, הוא מסכן את חייו. אך גם העבד התנסה באותו סיכון, התנסה בפחד המוות. האישה לעומת זאת היא ביסודה יצור מעניק חיים, לא מסכנת את חייה שלה. בין הזכר לנקבה לא היה מאבק. האנלוגיה טובה כל עוד נאמר שהעבד נעשה עבד משום שלא היה מוכן לסכן את חייו. אך ההמשך לא מתאים, בהמשך אנו
רואים שהעבד כן סיכן את חייו, כן היה חלק מהמאבק. מה שבובואר רוצה להגיד על נשים, זה
שנשים בנויות כך שהפעילות שלהן היא לא פעילות שמסכנת חיים, אלא מעניקה ומשמרת חיים. למה מעולם לא היתה הדדיות בין הגבר לאישה? בין גברים נוצר יחס של הדדיות. בין אישה לגבר מעולם לא היה מאבק להכרה ומעולם לא נוצרה הדדיות, שוויון. האישה מעולם לא היתה יצור דומה לגבר. האישה מראש לא היתה מתאימה למאבק – למה? מבחירה או לא? המאבק
הדיאלקטי הוא הבסיס לספרה הציבורית, מכונן של הסכם בין גברים על כך שהם מכירים אחד בשני ובכך הם הופכים לשולטים. בהסכם הזה נקבע באופן חוקי, רשמי שנשים מודרות. אך הן
בעצם הודרו עוד קודם לכן, כי הגבר לא זיהה שהיא מישהו דומה לו, ולכן לא חשב שהיא שווה לו.
- חושב ופועל על פי רצונו שלו ולא על פי רצון אחר.
- הוא קובע את משמעותו שלו,ואת המשמעות של האחר ביחס אליו (האישה.) האישה היא
נגזרת, יחסית, לא-מהותית, מקרית, התכונות שלה הן לא משהו שבה מתוכה או נקבע
בתנאיה שלה, אלא היא כל מה שהסובייקט הגבר מדיר מעצמו.
אין סימטריה – אין הכרה בכך שגם הגבר וגם האישה הם סובייקטים, ומכלול היחסים והמשמעויות לגברים ולנשים נקבעים באופן א-סימטרי. היה אמור לקרות התהליך כמו באדון והעבד, הכרה הדדית, שגם האישה היא סובייקט, אך זה לא קרה. מכיוון שאף אחר לא מגדיר את
עצמו כלא מהותי, אז סביר להניח שהיא נקבעה ככה ע"י מי שרואה אותה ככה, בעל הכוח.
"עזר כנגדו" – עזר כלומר משני, נגדר כלומר שהיא מוגדרת כהפך מהגבר.
בובואר מבקשת להשיג מצב של שוויון כדומות, היא מבקשת בשביל נשים את מה שיש לגברים – טרנסנדנטיות, חופש. היא רוצה לבטל את ההבדל בין נשים וגברים, עם כל החסרונות שיש
לתפיסה כזו – ויתור על תכונות נשיות. בובואר לא מבטלת את ההבדל בין גברים לנשים, במציאות הנוכחית גברים ונשים הם לא אותו הדבר בגלל ההבניות החברתיות. צריך להכיר
בהבדל בין המינים כדי שיהיה אפשר להמשיך הלאה.
אישה מוגדרת דרך שני מאפיינים: אמהות ומיניות. נתפסים במונחים של טבע, לא של תרבות. הפונקציה של האישה בחברה היא להיות הגלגל הטבעי, להרבות את המין, המשך הקיום החומרי
של המין האנושי.