האם יש נקודת פתיחה שווה לכולם? האם האידיאל מתקיים? לא לכולם יש אותן יכולות, לא כולם יכולים לפעול בחופשיות, לא כולם מתחילים מאותה נקודת
פתיחה כלכלית או השכלה.
מונופול-
שליטה של גוף אחד בתחום כלכלי שלם ללא מתחרים. היווצרות באמצעות תחרות –רכישה\
השתלטות של המתחרים. לרוב האמצעים שבהם נוצר מונופול הם לא תחרותיים :
– מניעה מן המתחרים אמצעים לתחרות )מידע( – שימוש במעורבות ממשלתית לחסימת מתחרים מכניסה לשוק )רישיון בלעדיות, חברה
ממשלתית, מיסוי מועדף או הטבות וכיו"ב.(
– מהשתלטות על נכס\ עמדה יחידה במינה )משאב טבע נקודתי, מים וחשמל.(
בעלות קרקע מהווה סוג של מונופול מרחבי נקודתי.
כסף-סחורה: איזון יעיל של תהליך צמיחתה של כלכלה קפיטליסטית תלוי באיזון שבין היצע הסחורות והיצע
הכסף הכוללים.
- אינפלציה-כמות הכסף הכולל שיש עולה במהירות ביחס לכמות הסחורות.הצרכן מסוגל
לשלם יותר עבור כל מוצר. מחירי המוצרים מזנקים. הדפסת כסף, גילוי מתכות יקרות.
ערך הכסף יורד- המוצר שווה יותר.
- דיפלציה- מייצרים יותר מדיי סחורות אבל אין מספיק כסף. קשה לצרכן להשיג כסף.
מחירי הסחורות יורדים, הימנעות )פוליטית ( מהדפסת כסף.
אלו מצבים של משבר, התכווצות של הכלכלה
עבודה ועובדים:
- ייצור ערך תלוי בהכרח בהשקעת עבודה.
- צמיחת ההון דורשת שימוש בכוח עבודה.
אמצעי ייצור –
- בעלים פרטי בעל זכויות קניין על אמצעים ייצור טכניים יראה גם בעובדים כחלק
מאמצעים אלו
- השקעת ההון בעובדים הופכת פונקציונאלית
- היווצרות עבודה בשכר.
העובדים דורשים תנאי רווחה, שכר מינימום, פנסיה וכו.' כל ההיסטוריה של תנאי עבודה ומחייה במערכת הקפיטליסטית מעולם לא התפתחה באמת בגלל
שהמעסיק היה מעוניין לתת את התנאים אלא כי זה נכפה עליו ע"י מחאות של עובדים.
בניגוד לאמצעים, לעובדים יש ציפיות וצרכים סובייקטים. הקפיטליסטים מנסים למשמע את העובדים, להיאבק מול שיפור תנאי העסקה כיוון שהם רוצים
לחסוך בעלויות הייצור שלהם. הפתרון שניתן הרבה פעמים האו בעלות משותפת באמצעי הייצור,
כולם שותפים לתשואה.
פטיש:
פטיש- הקצנה מעוותת והגזמה בדרך שבה אנו מבינים את העולם מבחינה פסיכולוגית. לדו-'
אנשים שמכורים לכסף, מכוניות וכו.'
ייחוס ערך )סובייקטיבי( מופרז ומנותק לאלמנט מסוים.
אנו מבינים את עולמנו באופן מעוות הנתון למניפולציה בידי השוק?
פטיש של הסחורות –האדרת ערכן של סחורות וכסף מעבר לערך השימוש הרציונאלי שלהן.
אנחנו יוצאים מפרופורציה בערך שאנו נותנים לכסף. במרדף אנו מאבדים את המטרות
החברתיות האידיאליסטיות.
פטיש של הכלכלה –
הקפיטליזם נתפס כמערכת "טבעית" המחלקת שפע בחברה. נטען, כי זוהי מניפולציה להסוות את
הניצול המתמיד של העובדים
על ידי בעלי אמצעי הייצור. מארקס יטען שמדובר על מניפולציה רגשית של הקפיטליזם.
הניכור:
הרובד הפסיכולוגי העמוק ביותר של הביקורת על הקפיטליזם.
- ניכור העבודה: העובד מעביר את חייו בייצור מוצרים שאינם שלו , בתהליך מוכתב
מלמעלה עבור צרכנים שאינו מכיר.
העובד מנוכר למעסיק, לתהליך הייצור, לפוטנציאל היצירה האישית שלו. זה מעודד תחרות בין
עובדים.
- ניכור החברה: התחרותיות מעודדת אגואיזם – פירור האינטגרציה החברתית
- ניכור המרחב: מסחור סביבת החיים כולה. הצרכן אינו לוקח חלק ואינו מכיר את תהליך
הייצור. נוצר תהליך של איבוד הקשר הרגשי – קונים וזורקים, מחליפים כלאחר יד.
דוגמאות: הבית כהשקעה נדל"נית. – המרחב הופך אבסטרקטי, מופשט, חסר קונקרטיות. אני לא
חי את המרחב בצורה רגשית ומלאה.
ייצור מול פיננסים: בשיטת הקפיטליזם, אנו משקיעים הון, מייצרים, מוכרים, ומייצרים תשואות והתהליך ממשיך חלילה. הסקטור הפיננסי, המממן, הולך ופונה למשקיע, לבעל ההון. אתה נותן למישהו לייצר את תהליך הייצור ובסוף הוא יחזור אלייך עם ריבית. הכלכלה של הקפיטליזם הולכת ונבנית לאורך השנים כלכלת חוב, שלוקחים על עצמם יזמים ומדינות. כל העסקים
הקטנים והבינוניים עובדים על כסף ולא רק שלהם, אלא כסף שהוא חוב. החוב הולך ותופח ככל
שהכלכלה הולכת ותופחת.