רוסיה היתה לא מפותחת טכנולוגית. במרחב הכפרי יוצרים קולקטיבים, בעלות משותפת. בקפיטליזם הפועל לא שולט באמצעי הייצור. בקומוניזם המדינה והמומחים ינהלו הכול. זה דורש
הפקעת קרקעות של המדינה מידי האיכרים. שבירה אלימה של המרחב הכפרי .
הזרמה של טכנולוגיה בחינם ואת היכולות הייצור בצורה שווה במרחב כדי ליעל את התיעוש.
הדת מייצג "אופיום להמונים," הורסים כנסיות, מוחקים סמלים דתיים חשובים.
מאו דזה דונג- מייצר תעמולה שלמה ששמה אותו במרכז, מייצגת אותו כיורש של סטלין ולנין. קולקטיביזציה עצומה של סין, "הקפיצה הגדולה קדימה." תעמולה מלמעלה למטה, בצורה מאד כוללנית. מישהו בבירה מחליט כמה ביקוש והיצע יש, אבל זה לא עובד, יש יותר מדיי תעשייה ופלדה ופחות מדיי מזון. מנסה לשנות את כוחות הייצור, את המבנה התרבותי- משפטי ראווה
וענישה.
חזרה לרוסיה- הרבה התנגדות סביב הכפייה מלמעלה למטה, בעיקר של איכרים שעבדו את האדמה וראו בכנסיה את המרכז חברתי דתי שלהם. רצו את האדמה שלהם, להנות מהיבולים שלהם. הרבה מחביאים מהמשטר יבולים, כשתופסים אותם הם שורפים חיות משק ושדות כדי
להראות שזה שלהם. לא בהכרח ספציפית שלהם אם כי של התושבים ולא של המדינה. העברה למחנות עבודה, גלות לסיביר. היו פרויקטים של קולקטיביזציה שכן עזרו בתיעוש
ולשגשוג.
מימוש מודלים גאוגרפים: קריסטלר- משושים של פיזור במרחב. לה קורבוזיה- "התכנית," מכתיבה הכול, שיכונים
ציבורים, הערים שקיימות הן ערים שנבנות רק עכשיו. הרבה מקומות לא היה איך לתקן את אותו
מרחב מסואב, לא נכון חברתית, באוטופיה הרבה פעמים רצו דף חלק כדי להגשים. הכנסייה והקפיטליזם הרס את העיר. מחפשים "ארץ ריקה." מיתוס החלוץ- מחפשים מקום
חדש, חלוץ נאמן ללאום ולסולידריות, ערכי המודרנה, צניעות ועבודת כפיים.
ברזיליה- תנועות רחבות של סוציאליסטים. המנהיג מגיב לתנועות ולרצון לפתח את ברזיל. רוצים לפתח בירה חדשה במקום ריו ששם תהיה
האדמיניסטרציה. עיר כרך חדשה ומודרנית. תחרות אדריכילים- מי יתכנן את עיר המחר? קוסטה ניימאר מייצר שתי
וערב\ צלב. גיאומטריה, הערצה של קווים ישרים ופשוטים, צלב מעופף,
שדרות רחבות. יפה ואסתטי. זה המודרנה בהתגלמותה.
ברזיליטיס- ע"ש מחלה. הכל אותו דבר, הכל מסודר מדיי, מרגישים
שחיים בסניטריום. מסביב לברזיליה יש סלמאס. הגיעו עשרות אלפי פועלים וגילו שעיר לא מתאימה להם אלא למעמד בייניים. הרעיון הסוציאליסטי לא מתאים
לאנשים שהכי צריכים אותו. הם מקימים פבלות, סלמאס, באים עוד אנשים שלא היו הפועלים מראש. באמצע אותו מעמד ביינים ובצדדים אנשים עניים שסובלים מעיר לא מתוכננת. עיר של
פקידי ממשל ולכן אין בה מעמד יזמי, אין יוזמות וחידושים כמו שיש בערים אחרות.
"לא משנה אם החתול שחור או לבן, כל עוד הוא תופס עברים." דנג שיאו פינג, המנהיג העליון של
הרפובליקה העממית של סין. 1980
מתייחס לרפורמות הפרו קפיטליסטיות. לקידמה לא אכפת פערים, סוציאליסטית או קפיטליזם.
כל עוד זה מביא קידמה ופיתוח וצעדה לעתיד זה טוב. "קפיטליזם בסגנון סיני-" להפתח לרעיונות של שוק חופשי אבל בפיקוח המדינה. ממדינה מאד אוטוריטרית, מאורגן מלמעלה. המגזר הכפרי משחררים רסן, דה קולקטיביזציה. הקולקטיבים מפורקים בתהליכיות. שתי יוזמות מלוות את התהליך- אחריות על משקי בית. כבר יש פחות
מכסות. אפשר לקחת את שאר העודפים לעצמכם. יוזמות עיר כפר – נותנים להם, ללמטה,
להחליט מה היזמות שלהם. עדיין אין בעלויות פרטיות עדיין, של מי התאגיד, של מי הרווחים.
יוצר מעורפלות מאד גדולה שמכבידה על התפתחות השוק החופשי ויוצר פתח גדול לשחיתות.
הכפריים מגלים שהם לא רק בורג במכונה אלא יש להם יכולות לשגשג בתנאים שנותנים להם.
1989 כיכר טינאמן. מהומות הסטודנטים. לאחר מכן מבינים שהתיעוש נמצא בערים והמגזר
הכפרי לא ישנה את העולם דסקוטה- "עיר-כפר." מרחב כפרי מעויר חלקית. משמע התעיירות חלקית ולא בהכרח הדרגתית
מהמקום – איןסיטו. בעיקר ברחבי מזרח אסיה.
תאילנד- תמונה במצגת -כל רצועה סביב תעלות הניקוז. כל רצועה נראית אחרת, הכל צומח בצורה היברידית במרחב הכפרי. בתים גבוהים יותר, נשים במגזר העבודה, מאפיינים של עיר
שמשתלבים בכפר.
בסין הזנחה של המגזר הכפרי, כל היוזמות של אחריות משקי בית במגזר הכפרי- בהמון פעמים
המדינה מלאימה בשנות ה.90 המדינה צומחת ע"ס בסיס של הון זר, לא מעודדים יזמות סיניות, משמרים את האוכלוסייה כפועלים. משקיעים זרים מקימים מפעלים כי אין תקנות סביבתיות וכוח העבודה זול. אסור לשבות, הפקעות עצומה של קרקע, הרבה שחיתות. התופעה הבולטת "איזורי כלכלה מיוחדים" לאורך ערי החוף ומיקום הנמלים הופכות למקומות בלי רגולציה. ערים כמו בייג'ינג ושנחאי. מעמד קפיטליסטי צר בערים יחד עם זרים ומעמד פועלים שמהגרים אל
העיר. מעבר קונספט אל להבין שהעיר היא מנגנון צמחיה. הזנחה של העיר הרצון לפתח אותה, רגולציה מאד מקילה למיסים , תקנים סביבתיים וביטול איגודי עובדים כדי שיהיה נוח להשקיע. סין
מתפתחת באופן דיפרנציאלי.
תהליכים שקרו במערב: כולל בישראל, אם כי היא קצת שונה. התהליך הראשון מקפיטליזם תעשייתי , המודל של פורד לא כ"כ עבד. הוא שילם הרבה לפועלים שלו כדי שהם יצרכו את הכלכלה. אבל הוא היה תעשיין בודד ולא כולם שילמו בהתאם. באיזשהו
שלב הוא חוזר בו מהתשלום הגבוה.
הרעיון הוא שצריך לייצר צריכה אחרת המעגל של ביקוש והיצע לא עובד. הכל מתחיל מהשפל הכלכלי הגדול, ,1921 ועד שנות ה40 והמדינה עוברת למודל קיינסי. המדינה מעודדת צריכה ע"י שכירה של הפועלים לפרויקטים ממשלתיים כדי שאלו יוכלו להזרים את
הכלכלה.
אותה מדינה קיינסית היא גם מדינת רווחה- אומרת שלא רק את הכלכלה והתרבות היא מנהלת, אלא אחראית לרווחתם של האזרחים ולפנסיה שלהם. דו"ח בבר'יג מאומץ כמדיניות , מדבר על דמי אבטלה, מיסוי פרוגרסיבי, פנסיה, פרויקטים של בינוי וחשמל, דיור ציבורי. מדינת הרווחה המודרנית לוקחת את הרעיונות של איך לקדם את הכלכלה ומחברת אותם לאיך מקדמים את
הפרט ורווחתו.