חוסר תכנון, שיעורי עוני, אי פורמליות- ההיגיון שעומד מאחורי תופעת הסלמאס הוא חוסר הפורמליות. הכרה ע"י הרשויות , וגם הרבה פעמים הגנה בעקבות הההכרה. זה בסיס המודרניזם של האוזמן גם, יצר עיר חדשה מסודרת נקיה, זכויות הקניין ברורות. אין תכנון עירוני ואין
דרישות ואין מי שיטפל באנשים אלה, הרבה פעמים אנשים מגיעים למגה-עיר ומוצאים שטח
בבעלות מדינה. למדינה יש יותר בעיה לפנות אנשים בכמויות גדולות של המוני אנשים. מבנים אירעים, חצי אירעים, עם הזמן מוסיפים לעצמם יציבות ובלוקים, לא חוקיים, אין להם
זכות בעלות רישמית, לרוב אנשים עובדים בשחור או מובטלים, רוכלים, עצמאיים.
פשיעה.
יש אישזהו ויכוח אם מדובר על תמרון מתוחכם של סוכנים, כל אותם אנשים רוצים למנף את הזכויות שלהם, אז הם מתנחלים, תופסים שטח בלי לשלם עליו . יש כאלה שטוענים שחוסר
היכולת של המדינה לספק מקום לאדם עני גורם למצב הזה. גרף שמראה שככל שהאי פורמליות בכלכלה גדל כך גם גדל העוני
הרננדו דה סוטו- בא לפתור את הבעיה, להצביע על המקור שלה . הוא כותב ספר "המסתורין של
הקפיטל." הון זה לא רק כסף, אלא גם הון אנושי, נדל"ן, הון סמלי, מוצרים בני קיימא וכו' . מי שסוכן כלכלי מוצלח יודע להמיר הון אחד בהון אחר כדי להביא צמיחה לעצמו וכמובן לכלכלה כולם. משתמש בכסף שלי כדי לקנות מכונות, הן מייצרות מוצר כלשהו שאמכור תמורת הון של
כסף. התרחבות בלתי פוסקת של ההון. הכסף ישמש לקניית מכונות נוספות. הון יכול למשכן את הבית כדי לקבל כסף להתקדם בחיים. כדי להחיות את אותו הון כלכלי, של
הבתים והנכסים בעולם השלישי, 9 טריליון דולר, אי אפשר להמיר להון ממשי. הסלמאס לא פורמלי, אין חתימה בטאבו או רכישה מסודרת, אי אפשר למשכן את הבית כי הבנק
לא יסכים. אין לבנק יכולת לעקל את הבית כי הוא לא קיים במציאות הרישמית.
כמעט תמיד קונים בית בתוך הקהילה המקומית, ללא מסמכים רישמיים. התאגדות של אנשים , אתנית או לפי הכפר ממנו באו, מתאגדים סביב הקהילה המסוימת של אמון משותף. בתוך
הקהילה מתרחשים יחסים מרחבים, שירותים למי שבא מתוך הקהילה. הון מת-חי.
מנסים למצוא דרכם, אם נחזור לאגף חברה אזרחית, אגף ההתנגדות, ככל שתופעה זו ותיקה יותר
ואותן קהילות מוצאות את השליטה העצמית ואת היכולת לבסס את עצמן. הפזורה הבדואית – לא היו כבישים ושירותי חינוך, היה קשה לחיות באזורים הללו. מתארגנים, רואים ברחבי העולם התארגנויות. "ארגון שוכי הסלמאס" הבינלאומי, ארגון שמשתמש באינטרנט כדי לסייע לאנשים להתארגן ולדרוש את שלהם. בדר"כ מגדירים את הפעולות האלה כאו "תכנון מתקומם" )המדינה מנסה לפנות, ניסיונות פינוי וסדר שהתושבים לא רוצים או יכולים לעמוד בהם. הבניה של צריף
נוסף הוא תכנון מתקומם( או "תכנון אלטרנטיבי" שנתפס יותר פרקטי ופייסני. רואים אנשים בכל מיני ערים בסיוע של הארגון שמיפוי את הדמוגרפיה והרחובות של הסלמאס
והגישו את זה מטעם השכונה לשלטונות. תכנון אלטרנטיבי במובן של תכנון ערים. עמותת "במקום," ביחד עם המועצה הבדואית והמתכנן המקצועי- יצרו תכנית אלטרנטיבית
להכרה ופיתוח בכפרים הלא פורמלים בנגב של הבדואים.
קליידוסקופ של התארגנויות
בנגב הצפוני, חוות בודדים, בדואים, מיתר, עומר, יש מרחב שמקבל צורה של קליידוסקופ, מסתכלים דרכו ורואים שהכל נהיה כתמים כתמים, ואפשר למצוא דפוס מסויים. כל אחד כתם בצבע אחר וצורה אחרת, זה מה שקורה בנגב הצפוני. ריעוף מרחבי קיצוני. כתמים על גבי כתמים של כל מיני שימושי קרקע, דברים שחופפים, אם זה בממד הפורמלי- מערכת המסורתית של
הבדואים שתבועים את הקרקע והמערכת הממסדית לא מכירה בהם. אזורי תעשיה רעילה יכולים להיות מטר מפזורה או התיישבות. בממד האידיאולוגי יש הרבה אידיאולוגיות מתחרות במרחב. המדינה קשה לה להתמודד עם הבדואים שמזדהים עם הנרטיב הפלסטיתיני ותופסים שטח בצורת התנהחלות. אם זה גושים "כתומים" שרואים בנגב
אידיאולוגיה התיישבותית למרות התמ"א 38 של המדינה. ארגונים ירוקים שמתנגדים.
שימושים שונים, הרבה מגזר לא פורמלי.
לא לגמרי סלמאס, כי אין צפיפות מאד גבוהה, הסטרוקטורה שהשתנה שגורמת להתפלגות
הכתמיות הזו, הקליידוסקופית הזו של המרחב, היא שהמדינה הולכת ונחלשת. פחות מתערבים, פחות בונים דיור ציבורי ותשתיות גדולות מחפשים שיזמים יבנו. גם השוק שמתערב במקומות אחרים ועושה זאת די טוב בת"א, לא עובד בנגב. אין עסקאות על קרקע שלא בטוחים מי הבעלים שלה ומי יתבע לדין אם צריך, אזור שבו המצב הסוציו-אקונומי והמצב הפנימי נפיץ, החוסר בשוק
חזק וכלכלה מתפקדת וגם במדינה שתחליף אותו אז נוצר ואקום.
הספירה היחידה שנשארת היא החברה האזרחית שהיא מפולגת וכל אחד דואג לעצמו.
רגבים- ארגון ימני שמנסה לבטל את טענות הבדואים, לעומת ארגון אחר שמבקש להתחשב בטענותיהם. מאבק בין איך לתכנן את המרחב. אותם ועדות ומוסדות מקבלים לידיהם את אותם
נרטיבים מתנגשים הללו ואין להם כוח אפילו ליצור פשרה כלשהי. המוני גופים שמנסים להיות מעורבים במאבק הבדואי על הקרקע, המדינה אם בשם היהדות או בשם העובדה שזה לא פורמלי, נערכות הרבה הפגנות. מאבק להסדרה פורמלית הולך והופך
למאבק לאומי, בהתאמה גם גופים לאומים ימנים מאמצים את המאבק לכזה.