להיעשות אישה – האם היחס בין הנשי לגברי הוא כמו היחס שבין הטבע לתרבות?

/ שרי

ב' אורטנר

בוחנת את סוגיית ההתייחסות האוניברסלית לנשים כפחותות. בודקת את המושג תרבות ולא כל

תרבות ותרבות. הכפפת הנשים באמצעות:

 

v אמירות מפורשות וייחוס תכונות נחותות יותר.

v אמצעים סימבוליים (כמו ייחוס טומאה.)

v סדר חברתי שמדיר את הנשים מתפקידים חשובים.

 

התרבות היא יכולת האדם להתעלות מעל לטבעי ובמידת הצורך להכפיפו למטרותיה (וכתוצאה מכך הכפפה של הנשים תחת הגברים, יצירה של היררכיה.) אורטנר טוענת כי כל חברה מכירה

בהבדל שבין שני הדברים, בין אם במודע או שלא.

החלוקה היא שמה שמאפיין את האישה=טבע, היא רגשית, פסיביתף ראשונית, אימננטית.

הגבר=תרבות, הוא רציונלי, אקטיבי, רפלקסיבי, טרנסצנדנטי.

למה נשים נתפסות כקרובות יותר לטבע? קשור בגוך האישה ובתפקודי ההולדה הייחודים לו:

 

 

 

 

v גופה של האישה מעורב יותר בתהליכי יצירת חיים, הגבר בניגוד אליה חופשי מכך ויכול ליצור ולעסוק בתרבות. נעזרת במסקנות של דה בובואר, הגוף הנשי אכן משועבד יותר לטבע מאשר של הגבר. תלוי בענייני ההולדה, כאשר הגבר חופשי מזה. בעוד שהאישה מסוגלת להולדת חיים ולא יותר מזה, הגבר חסר את היכולת הזו ומבטא את תרומתו בעולם באמצעים טכנולוגיים ומלאכותיים, מייצר דברים נצחיים, אינסופיים, האישה

מייצרת יצורים בני תמותה. בנוסף, הגברים הם אלה שמגינים על החברה.

v תפקידיה בפועל של האישה מציבים אותה בעמדה חברתית נחותה יותר. גוף האישה

מוגבל ליצירת חיים בלבד, כתוצאה מכך גם מעמדה החברתי של האישה נתפס כפחות. האישה היא זו שתישאר עם הילד, תניק אותו. על פי ההיגיון הזה אמהות וילדים קשורים

זה לזה. האישה נשארת בעיקר בבית לפחות בשלבים מסוימים. היא נשארת עם ילדים, שנתפסים כיצורים לא חברתיים אלא טבעיים, דבר שמוסיף לזיהוי האישה עם הטבעי כי

היא עוסקת בטבעי (ילדים.)

v תפקידיה החברתיים מכוננים מבנה נפשי מסוים שנתפס כקרוב יותר לטבע. מציגה דרך

עבודתה של צ'ודורו שמערערת את הדוגמה שמבנה הנפש של האישה הוא מולד. בעוד שהבן בשלב מסוים נדרש לאמץ את תפקיד האב, הבת מזדהה עם תפקידה וזהותה של האם, חיקוי של האם, אימוץ זהות האם לעצמה. מבנה הנפש הוא לא עובדה מטאפיזית

אלא בעיקר תלוי תרבות ויצירה אנושית או המשגה אנושית.

 

שלוש הגורמים האלה, האחד מכונן את השני, העובדה הביולוגית הראשונה שהאישה היא זו

שיולדת, גורמת לדברים הבאים, לתפקיד החברתי ולמבנה הנפשי. אפילו נשים מכירות בזה,

תופסות עצמן כבעלות מבנה נפשית שונה משל גברים, מקבלות את המצב כעובדה. המטרה של אורטנר היא להראות שאין קשר סיבתי בין המצב הטבעי, הביולוגי לבין העובדה שמבחינה תרבותית היא נתפסת כנחותה יותר. בסופו של דבר לשניהם יש תודעה, שניהם בני

תמותה. מצב ביניים – כשהאישה בין הטבעי לתרבותי (עוסקת בפעילות אוניברסלית או "גברית,)" גם הוא

לא מצליח להוציא את האישה מהזיהוי עם הטבעי. תרבויות ניסו להסביר במה בני אדם שונים מבעלי חיים, מה מייחד אותנו. למשל הדבר הראשון הוא תודעה. אחד הדברים הוא שאנחנו יכולים להתעלות על הטבע, ולכן הוא הנחות, והתרבות

היא העליונה. אורטנר לא מערערת על נקודת המבט הבינארית, ובכך בעצם משעתקת את הראייה

הפטריארכלית של דיכוטומיה בין שני מושגים. נשים מקבלות את הנחיתות שלהן, בכך שהן לוקחות חלק בתרבות ומתנהגות לפי התרבות. אנחנו מקבלות את המיקום החברתי הזה, כי אנחנו מקבלות את הסכמה, אין לנו סכמה אחרת לחשוב

באמצעותה.