נקודת הפתיחה היא שהרבה מבקרים וחוקרים ביקרו מאוד את הפרק מ"המין השני" שבו היא בוחנת את ההבחנה הפיזיולוגית בין המינים כניסיון להסביר מהי אישה – היא מייחסת מהות
ביולוגית, או רק מציגה מה שיש בחברה. מוי אומרת שזו טענה שמפריכה את הטיעון הביולוגי
הדטרמיניסטי, שמזיק לתפיסה הפמיניסטית.
אורטנר מתייחסת לנתונים הפיזיולוגיים של האישה, שהם עומדים בבסיס ההסדרים החברתיים. הם תנאי הכרחי אך לא מספק לדיכוי של האישה וקביעתה כאחר, נחות. אם לאישה לא היה את הגוף הזה סביר להניח שהיא לא היתה הופכת לנחות, אבל זה לא מספיק, זה רק תנאי אחד. אצל
בובואר לגוף ולטבע יש חשיבות מאוד גדולה בקביעה של המקום של האישה כאחר. בובואר לא מתעלמת מהגוף, ומתייחסת אליו אך באופן שמאפשר הרבה חופש, למרות שיש בו
אלמנט של עובדתיות מסוימת. מה פירוש "מצב(?"סארטר) מערכת יחסים שמתקיימת בין הפרוייקטים שלנו לבין העולם. המפגש משלב בין החופש שלי לבין איזושהי עובדתיות נתונה. מוי מסבירה את הרעיון הזה של מצב דרך משל הצוק: אני רוצה לתפס על צוק, המצב שלי מורכב מהפרוייקט שלי לטיפוס לבין הצוק כעובדה קיימת מולי. הצוק הוא לא מצב בפנים עצמו, אלא המצב זה הסינתזה בין פרוייקט הטיפוס לבין הצוק עצמו. המצב לא הוכרח מהצוק, אני בוחרת לטפס עליו. עבור אדם אחר שרוצה להתבונן על הנוף, הצוק מופיע במושגים אחרים, למשל של מראה יפה. למי שרוצה לטפס עליו הוא נתפס כגבוה, חלק, תלול וכו.' הגוף פועל במרחב, פועל על משהו, ביחס למשהו, מתייחסים לאובייקט חיצוני. כל אחד מתייחס לאובייקט החיצוני אחרת. מצב מכיל שניות, הוא גם משהו שנתון אבל זה גם דבר שמכיל תנועה, דינאמיות, יש שינוי, עוברים ממצב למצב, מצב זה דבר
שמתהווה. מה פירוש "הגוף הוא מצב?" (מרלו פונטי) הגוף הוא מה שמאפשר לנו לחוש את העולם דרכו. לגוף יש את הנתונים הביולוגיים שלו, אך הוא קיום שנעדר ממהות. להגיד שהגוף הוא מצב זה להגיד
שהוא סוג של חופש. לפי מוי לאישה יש חופש כדי להגדיר את הגוף שלה ולמשמע אותו בכל מיני אופנים. הגוף הנשי
כיום הוא מצב שהחברה מגדירה אותו.
מפנה למאמר של אייריס יאנג, הפטריארכיה גורמת לנשים להתייחס לגוף שלהן כאל .thing
המצב של הגוף מוגדר באופן מסוים באוריינטציה מסוימת. לבובואר חשוב לא לוותר על הגוף. אי אפשר להתייחס לגוף רק כאל חומר, כי למשל פעולות של רבייה והולדה – גבר יכול לגדל 100 ילדים מבלי מחיר גופני, אישה לא, אישה תסבול מנזקים
גופניים. הביולוגיה היא מרכיב חשוב במצבן של נשים, אך היא לא גורל. יש שתפסו את בובואר מאוד סולדת מפעולות של רבייה והולדה, כי אלו מקומות שבהם אישה משועבדת ומדוכאת. מוי מייחסת את זה לבובואר כאינדיבדואל. אם הולכים עם ההיגיון של בובואר, זה מנחה את התפיסה שחופש גדול יותר לנשים יאפשר לנשים אפשרויות חדשות לחוות
את הגוף שלהן.
מהמאמר של מוי משתמע שהטענה של בובואר היא אנטי-דטרמיניסטית. גם מבחינה ביולוגית, הגוף הוא מצב והוא ניתן לשינוי, אין מהות ביולוגית שמכריחה אותי, הגוף הוא קיום והוא קודם למהות. וגם מהכיוון התיאורטי, כי טענות על מערכות של הכוח לעולם ישעבדו אותנו למשהו מסוים ואין לנו איך להחלץ מהכוחות האלה – יש איזשהו חופש, יש אני שיכול לייצר מצבים
ולהשפיע באופן הזה.
להכחיש את הגוף ולהגיד שאין לו משמעות בהבנת העולם, זה עיוורון של סובייקטיביזם אידיאליסטי. האופן שבו נחווה את העולם והעולם אותנו יעבור בגוף שלנו, אבל קטגוריות כמו
נכה / בריא גם הן חסרות מהות, הקטגוריה לא מביאה לתוצאה הכרחית.