להיעשות אישה – "המין השני"

להיות גבר זה להיות שקוף מבחינה מגדרית, האישה מזוהה עם המין כי ברגע שמדברים על אישה יש נוכחות למגדר, היא יוצאת הדופן, האחר, בעוד שהגבר מסמל את האנושי. הגבר צודק והאישה טועה, משום שהגבר נתפס כנייטרלי, ולכן הוא מסוגל לתפוס עמדה אובייקטיבית, מסוגל לעשות הפשטה, ואילו האישה לא מסוגלת להתנתק מהראייה הצרה שלה, רואה הכל דרך העיניים שלה

ולא רואה את העמדה החיצונית ממנה, דבר הנדרש למי שיוצר ידע.

יש סוג אנוש מוחלט, שהוא הזכרי, הוא קובע את הסטנדרט של האנושי. אם אישה לא זהה לו –

זו נחיתות, היא פחות מהסטנדרט. על פי בובואר זה קורה בכל תחומי החיים. האנושות היא זכרית והגבר מגדיר את האישה לא בפני עצמה אלא יחסית אליו. הגבר נחשב בזכות עצמו, חושבים עליו כמי שעומד בזכות עצמו, והאישה כשחושבים על מהי- חושבים עליה יחסית

לגבר, במה דומה, במה שונה, לא מוגדרת בפני עצמה. "היא הלא מהותי לנוכח המהותי. הוא הסובייקט, הוא המוחלט, היא האחר." הדבר הראשון

שבובואר מראה לנו היא שסובייקטיביות נשית זו סתירה! אישה מוגרת כאובייקט. בובואר פונה להמון מקורות, בניגוד לדקארט שמתבססת רק על עצמו ועל התבוננות פנימה. עבור סימון דה בובואר אין דבר כזה להתסמך רק על עצמי, היא כותבת אחרי הרבה הוגים, היא מבינה שהיומרה של דקארט להתחיל מהבסיס היא בלתי אפשרית, כי הוא חושב באמצעות שפה, הוא לא יכול שלא להכניס דברים שהוא למד מאחרים, הוא חלק מקהילה. בובואר, כדי למצוא את

האמת, מניחה שאין משהו חיצוני לתרבות האנושית ששם נמצאת האמת – האמת היא האמת של התרבות! ולכן מושא המחקר שלה הוא התרבות, היא בודקת מה התרבות אומרת על אישה

ומנסה להתסכל על זה באופן ביקורתי.

אקזיסטנציאליזם – לחשוב על האדם הקונקרטי כאן ועכשיו בעולם, וזו נקודת המבא של בובואר, אני כאישה בעולם הזה. במובן הזה בובואר לא מקבלת את השערת השד המתעתע, טוענת שזה לא משנה כי למשל אם אנו מקבלים את זה ש5=2+3 אז זו האמת. האמת היא מה שאנחנו כקהילה

מסכימים שהוא האמת. האמירה "אני אישה" דווקא מדגישה את היותה סובייקט, היא אומרת "אני אדם ואני אישה"

אבל אלו שני דברים שכביכול לא הולכים ביחד.

 

 

 

האקזיסטנציאליזם הוא הומניזם/סארטר אקזיסטנציאליזם – עוסק במשמעות החיים ותכלית קיומו של העולם. מנסה לייצר תמונה של

אקזיסטנציאליזם שהוא לטובת האדם, האדם במרכז. קיום קודם למהות – אין טבע אדם אוניברסלי, אין מהות שהאדם כפוף אליה. הכוונה היא לאו דווקא ביולוגית, אלא יותר מבחינה רוחנית. לגבי האדם אין ישות שחשבה על האדם ואז הוציאה

אותו לפועל. האדם הוא פרי מעשיו – אנחנו יוצרים את מה שאנחנו רוצים להיות, המעשים שלנו הם שיגדירו

אותנו. חירות זה החופש שלנו להתייחס למה שקורה, אנחנו לא קורבנות של המציאות אלא תמיד יש לנו

את האופציה להתייחס למציאות.

אלוהים נוצר כדי ליצור מוסר, אבל שום דבר לא צריך להתשנות אם אלוהים לא קיים.