המין השני מהי אישה? באוור טוענת שבובאר שואלת מהי אישה, וזו שאלה פילוסופית. ולכן באוור טוענת שזה ספר פילוסופי. התמה המרכזית שמרחפת מעל הספר. העולם משתנה בתקופה שאחרי מלחמת העולם הראשונה
(למשל שנשים מתחילות ללבוש מכנסיים,) אחרי שנשים תופסות את מקומם של הגברים שיצאו להלחם.
כדי לענות על השאלה, היא מתחילה מ"אני אישה," ומההתנסות שלה בעולם בתור אישה. רפלקסיביות=התבוננות פנימית, תכונה שיוחסה רק לגברים. הרבה פילוסופים ניסו לענות על השאלה 'מהו אדם,'? אך זה לא היה לפי מין/מגדר, כלומר בתכל'ס בדקו מה זה גבר. השאלה מה היא אישה, זה להגיד אני בן אדם אבל אני סוג מסוים של בן אדם, ממוגדר. אי אפשר לחשוב על בן אדם בלי המגדר שלו. למעשה
השאלה הזו מערערת על הרבה הנחות יסוד, לגבי מהו בן אדם. מדובר בתקופה שבה יש שינוי חברתי, נשים מתחילות לאמץ יותר תפקידים גבריים, ואז בובואר מוצאת
צורך לשאול את השאלה הזו כי נוצרת אי התאמה שמערערת הנחות מאוד מבוססות לגבי נשיות וגבריות. לפי התפיסה המסורתית של נשיות, השאלה לא עולה בכלל כי התשובה היא ברורה – נשיות זה משהו טבעי. אז לא צריך לשאול מה זה אישה, זו פשוט נקבה שמתפתחת להיות עם כל התכונות שאנו מזהים
כנשיות. בובואר מצביעה על חוסר התאמה בין הנקביות לנשיות, בין הגוף לבין המבנה החברתי הזה
שאנחנו קוראות לו נשיות. האם מספיק להיות נקבה כדי להיות אישה? זה הכרחי, חוק טבע? נקבה=אישה. אך מה קורה כאשר אנחנו נתקלים בנקבות שמגלות איכויות גבריות!? נוצרת אי התאמה בין התיאוריות של מין=מגדר לבין המציאות. מתערערת ההנחה שהיחס מין-מגדר הוא טבעי, כל זמן שהיא התקיימה המחשבה היתה שאי אפשר אחרת, אי אפשר לשנות את היחסים בין המינים, את הנשיות. צפה על פני
השטח ההנחה שהנשיות הוא משהו שמובנה חברתי, ולא דבר שמתפתח באופן טבעי. משהו השתנה בחברה
(למשל נשים התחילו לצאת לעבוד במקום הגברים,) ולכן יש לשנות את התיאוריה. מבחינה פילוסופית, השאלה 'מהי אישה' היא שאלה מטאפיזית. הגדרות זה דבר פתוח ומשתנה. השאלה 'מהי אישה' עולה גם בהקשרים יומיומיים, למשל בויכוח על מקומן של נשים בצבא, מהר מאוד נגיע לשאלות כמו 'האם יש הבדל בין נשים וגברים,'? וזה הופך לדיון עקרוני וכללי יותר, מטאפיזי (תחום ששואל על מהויות או מבנים, איזה סוגים של דברים יש בעולם, איך מחלקים את העולם לקבוצות בשביל להבין איך הוא בנוי.) באוור טוענת שבובואר עושה פילוסופיה אחרת, ומה שמאפשר לה את זה היא
העובדה שהיא מתחילה לחשוב בתור אישה ועל המקום של אישה בעולם. השאלה הזו מביאה אותה להציע
תיאוריה לגבי שעבוד של נשים בתוך החברה הפטריארכלית, יש בה אלמנטים חברתיים ופוליטיים. לכאורה יש כאן סתירה מסוימת, משום שמצד אחד היא אומרת "זה נושא מרגיז,"… יש פה הנחה ברורה שידוע מה זה נשים, שנשים קיימות, ומצד שני שואלת האם נשים קיימות. מדובר בשאלה פילוסופית שבאה לשאול על המציאות, כאשר ביומיום השאלה הזו לא עולה. אך השאלה הזו עולה גם בהקשרים
היומיומיים שלנו, אנשים מדברים פילוסופיה כשהם מדברים על נשים. אם אישה היא לא נקבה, לא ניתן להגדיר כ"יש לה רחם," אז איך לעזאזל עונים על השאלה הזו?!? הטענה של בובואר היא שיש שיח על נשים, אך הוא לא נידון ברצינות באופן פילוסופי קפדני, מגיעים בסוף
להבלים, לא מגיעים לתובנה משמעותית. לאור זה היא לוקחת לעצמה למטרה להתייחס לנושא הזה ברצינות, לבחון אותו. יש כאן בלבול חברתי ופילוסופי. היא הולכת להמון מקורות, בוחנת מה נאמר על נשים במיתוסים לאורך ההיסטוריה, מה נאמר ע"י הוגים מרכזיים באותה התקופה שיש להם השפעה על הידע שלנו (מרקס, פרויד,) מסתכלת איך מיוצגות נשים באומנות, בספרות. היא תרצה לומר בסוף שאף
אחת מהדיסציפלינות הללו לא נותנת תשובה. יש דברים קבועים, יש דברים שמשתנים לאורך ההיסטוריה (ההכפפה לגברים היא דבר קבוע.) הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית אמורה לתת תשובה, באופן זה היא
תנתח את המשמעות של נשים ושל גברים. דיקרט – מהו אדם? ה"הגיונות" הוא הטקסט המכונן בשאלת מהו הסובייקט, ו"המין השני" יראה
שהתפיסה של דיקרט מדירה נשים, הנשים כאובייקט, לא סובייקט. הספר לראשונה מציע לנו תפיסה של
סובייקטיבית נשית, כאשר כביכול יש פרדוקס בין להיות סובייקט ללהיות אישה.