ג'ודית באטלר המגדר קודם למין, המגדר הוא זה שמעניק למין משמעות. החברה לוקחת את המגדר ומסווה את היותו מובנה ע"י זה שהיא טוענת שהוא תוצר של גוף טבעי, כלומר נשיות היא דבר טבעי, מגדר בנוי על מין טבעי. זה לא שמין הוא נתון ומגדר מובנה חברתית, אלא המגדר מובנה חברתית וגורם
להבניה של המין.
אימוץ מגדר זהו תהליך בלתי פוסק, צריך לתחזק את הזהות המגדרית בכל רגע נתון, רדיפה להשגת המטרה, הגוף משמר את השיח ההיסטורי. מתנגדת לתפיסת מגדר כשאם עצם, במובן של
התייחסות לאישה או גבר כשמהו קבוע ומהותי, אלא הכוונה היא שהכל בתהליך, בשינוי מתמיד,
אף פעם לא מגיעים למקום של "אני אישה וזהו."
סובסטנציה (עצם) – כאשר מדברים על מהותנות ועל מין ומגדר, מדברים על הסכמה המטאפיזית הבאה. מטאפיזיקאים שמדברים על המבנה של העולם מבקשים להסביר איך אובייקטים בנויים ומדוע הם נשארים זהים לעצמם, למה אנחנו רואים דברים מסוימים ומזהים אותם ע"י צבר
מסוים של תכונות. משהו גורם לזה שהם תמיד יופיעו ביחד, ושלא יהיה עולם ללא קביעות. הסובסטנציה היא לא התכונות, אלא המצע שלהן, מה שמחזיק אותן יחד וגורם להן תמיד להופיע. תכונה היא תמיד תכונה של, אם יש צבר של תכונות אנחנו מניחים שחייב להיות עצם שהוא בהכרח מייצר תכונה של אדום, מתוק, עגול, טעם של תפוח. העצם הוא זה שאחראי לקביעות הזו. יש יחס הכרחי בין העצם לתכונות, לתפוח יש עצם מסוים שמכיל בתוכות את התפוחיות, ולכן העצם הוא סוג של מהות. כאן התכונות הן משהו לכאורה מקרי, כשאנו מתבוננים בעולם תכונות אמפיריות מופיעות לנו כמשהו מקרי, לא הכרחי, התכונות יכולות להשתנות אבל התפוח נשאר תפוח וזה בגלל שיש משהו שמכריח אותו להיות תפוח, הזהות
נשארת. התכונות הן הדבר המקרי, והעצם הוא הדבר ההכרחי. המהות נשארת מוגדרת באותו אופן – מה שהופך דבר מה למה שהוא. התכונות האמפיריות הן כל מה שאנחנו רואים כשאנחנו מדברים על אישה – זה בעצם מגדר, והעצם יהיה המין שהוא הדבר הטבעי, הביולוגי, המהות הנסתרת. באטלר בגישה האנטי-מהותנית שלה מציגה בדיוק את זה, בתפיסה המסורתית של נשיות או של הבדל מיני יש הנחה שיש מין נתון, הוא נסתר, אנחנו יודעים שהוא קיים משום
שהוא בהכרח יוצר את המופעים של המגדר, את התכונות. הוא גם בהכרח קובע את
ההטרוסקסואליות, את המיניות. זו ההנחה המסורתית: נשים נולדות נקבות, והן בהכרח ובאופן
סיבתי הופכות לנשים, כי המין הוא הסיבה למגדר, הנקביות היא הסיבה לזה שאנחנו נשים. ההנחה המסורתית היא שיש קשר סיבתי בין מין מגדר ומיניות, במובן שהוא קובע את המגדר והמיניות. לפי באטלר, השיח הוא שגורם לנו לאמץ תכונות נשיות מסוימות, השיח מכונן את המגדר, אבל השיח גם למעשה קובע את המין, המין לא נתון מראש, הוא השערה שפילוסופים
ומדענים שיערו, הרי אף אחד לא ראה את העצם, את ההתבטאויות של המין בנפרד ממגדר, לכן זו ההשערה של למה נשים מופיעות תמיד עם צבר מסוים של תכונות. באטלר שוללת את המין כסיבה לנשיות, ובמקום זה שמה שם את הפרפורמנס, חיקוי, הצגה של נשיות, ואנחנו מניחים
שזה טבעי או הכרחי כי אנחנו מניחים מין שהוא סיבה של הכל שבעצם לא קיים.