חיילים אפרו-אמריקאים
בחיל המשלוח האמריקאי שירתו כ350- אלף חיילים אפרו-אמריקאים ביחידות נפרדות)סגרגציה – הפרדת גזעים,( רובם בתפקידי עזר)טבחים, מנקים, חופרים( אבל היו גם יחידות לוחמים ומדרבנים אותם מנהיגים ששואפים לשוויון זכויות. המאבק שיגיע לשיאו בשנות ה60- בארה"ב מתחיל כאן
למעשה, גם כאן ישנה דוגמה של קורבן דם למען זכויות. גדוד ,369 גדוד של שחורים אשר גויס בניו- יורק מתקבל על ידי גנרל פרשי והוא לא יודע מה לעשות איתם. הם הועברו לצבא הצרפתי מכיוון שהם יודעים לפקד על חיילים שחורים ובאמת הם זוכים ליחס יחסית יותר טוב בצבא הצרפתי. הם
זוכים לכמויות עיטורים עצומים וזה דבר אשר הודחק בזיכרון המלחמה האמריקאי.
מהומות גזע
במחנה לוגן, יוסטון ישנן התפרעויות של חיילים שחורים והם מקבלים 20 גזר דין מוות. האמת היא
שהם הושפלו והוכו על ידי המשטרה)נובמבר, .(1917 ב,1919- "הקיץ האדום" ישנן מהומות גזע, לינצ'ים בחיילים שחורים. בעיקר בגלל התפישה שבה צריך להחזיר את השחורים למקומם. ישנה
אפליה וגזענות עמוקה כנגד חיילים שחורים.
גילויי גזענות
חשוב להבין כיצד הגרמנים תופשים את השחורים האלה. בסוף המלחמה יתפסו חלקים בגרמניה עד שהיא תשלם פיצויים, ישנו כיבוש של חבל הרוהר ב1923- וישנם לא מעט חיילים שחורים שמשתתפים בכיבוש. הגרמנים מתייחסים לכך כשהשפלה עצומה ומתחילה תעמולה גרמנית
שנקראת "הבושה השחורה." הגרמנים אומרים שבכוונה שלחו להם חיילים שחורים, ברבריים כדי
שיתעללו בהם. בשנת 1917 יוצא ספר גרמני אשר נקרא "הקרקס הגזעי של אויבנו."
שבויי מלחמה מהקולוניות
ישנן עדויות על התעללויות בשחורים אך ישנו גם ניסיון של אוריינטליזם. חלק גדול מהציבור בבית לא
ראה קודם לכן חיילים שחורים, הם אהבו להצטלם עם השחורים ולשלוח תמונות שלהם הביתה. במחנה כליאה "הסהר" מדרום לברלין ישנו ניסיון לשכנע שבויי מלחמה מוסלמים להילחם נגד שלטונות המושבות שלהם. גרמניה נמצאת בברית עם האימפריה העות'מנית, הם בונים במחנה מסגד והם מנסים לשכנע אותם להילחם למען האסלאם והאימפריה העות'מנית. זוהי תעמולה
מכוונות אך היא לא ממש מצליחה לשכנע חיילים.
ב1917- ישנם ספרים וצילומים אתנו-גרפיים.
אסיה היסטוריון סיני-אמריקאי בשם צ'ו גואקי מוציא ספרים ב2011- וב2017- אשר משנים את התפישה על אסיה במלחמת העולם הראשונה. ישנו תיעוד של פועלים סיניים למשל במהלך מלחמת העולם הראשונה. סין מתגייסת עם ציפיות מסוימות לאימפריה הבריטית. ישנה השתתפות יפנית במלחמה לצד מדינות ההסכמה והיא מעוניינת להרחיב את שטחי האימפריה שלה. היפנים מנסים להשתלט
על מושבות גרמניות בסין.
ישנו ייבוא המוני של כוח עבודה סיני וכ140- אלף תומכים בצבאות צרפת ובריטניה. הם האנשים אשר יחפרו תעלות, יבנו גשרים, הם מגיעים דרך ארה"ב לאירופה. במפעלי החימוש ישנם חיילים קולוניאליים אשר עושים עבודות. סין צריכה בעלות ברית כנגד ההתפשטות היפנים והיא צריכה עזרה
של הבריטים והצרפתיים, זה הגמול שהיא מצפה לו, החיילים כמעט ולא מקבלים שכר.
ויאטנמים בשרות צבא צרפת כמעט 100 אלף ויאטנמים מובאים לאירופה, רובם בתפקידי שרות וכמה אלפים ביחידות קרביות. הם נקראים "חיילי אנאם" – הודו סין הצרפתית. ניגויאן סין קונג לא הגיע כלוחם אלא כסוציאליסט
שרוצה שיתנו תמורה לגיוס הויאטנמי. הוא מגיע לוועידת וורסאי שאליה מגיעים נציגים מכל העולם, מכל הקולוניות השונות אשר רוצים לתבוע זכויות למדינות שלהם. הוא אחר כך הופך להיות הו צ'י מין,(1890-1969) מוביל הלחימה הויאטנמית גם כנגד צרפת וגם כנגד האמריקאים. הוא תחילה
הגיע לדבר, לבקש הכרה, אוטונומיה ומגיבים אליו בזלזול וזהו תחילת התהליך.
חוויות קולוניאליות במלחמה העולם הראשונה ודה–קולוניזציה ישנו קשר בין הדה-קולוניזציה למלחמת העולם הראשונה. ניתן לראות שבעקבות מלחמת העולם הראשונה מתחילות מהומות אנטי קולוניאליות. זאת כיוון שבמקומות רבים החיילים שחוזרים
מהמלחמה רואים את עצמם כאליטה בדומה לאירופאים אך הם מתוסכלים כי הם לא מקבלים תגמול הולם. הם רוצים זכויות, פנסיות, פיצויים, עבודה. מתחיל שיח שבו האימפריות הקולוניאליות עוברות
טלטלה, כאן מתחיל הסדק למעשה.
– עיקרון "חוב הדם"
ישנה ציפייה מצד בני המושבות שתרמו למאמץ המלחמתי לקבל תמורה בתום המלחמה: שוויון זכויות, אוטונומיה ועצמאות לאומית. ישנה אכזבה ותסכול שתוביל מאבקים לשוויון
ולדה-קולוניזציה.
ניתן לראות את הדה-קולוניזציה כתהליך ולא כאירוע.