הנצחה וזיכרון
בסוף כל קרב ישנן כמויות גדולות של גוויות שנערמות ומה עושים איתן? איך פותרים זאת מבחינה
לוגיסטית? בנוסף ישנו צורך לזהות את הגוויות, לקבור אותן, לשים צלב על כל אחד מהקברים. במלחמות העבר הקבורה הייתה המונית וכאן ישנה תחושה שקרה משהו אחר במאה ה,20- כל אחד הוא פרט ויש לו משמעות. אלו הן בעיות שמתחילים להתמודד איתן במאה ה19- בארה"ב וכאן יש
צורך גדול להתמודד איתן. שירותי הדת חשובים ויש צורך בטקסי דת)כמרים ואפילו רבנים.(
עיצוב בתי האלמין הצבאיים של האימפריה הבריטית הצבא מתחיל למנות מ1915- כשהוא מבין שהמלחמה לא נגמרת וועדה לרישום הקברים. יש צורך להבין איפה כל חייל קבור כדי לתת לו מקום קבורת קבע. ב1916- היא תהפוך לוועדה לאומית לתחזוק הקברים וב1917- היא תהפוך לוועדה אימפריאלית. ב1960- היא תשנה את שמה ל"אגודת הקברים של חבר העמים." הם לוקחים את מיטב האדריכלים שלה תקופה ומבקשים מהם לתת
פתרון הולם להנצחה. הם מתחילים לחשוב איך יתפשו את המלחמה הזאת אחר כך. אחד מהם הוא
סר אדווין לווייטנס.(1869-1944)
הם מציעים את המודל שבו קוברים את המתים ליד שדות הקרב ולא להשיבם הביתה. בנוסף, ישנה קבורה אחידה עבור כל חיל ועיצוב אחיד לכל בתי העלמין. ישנה החלטה לא להחזיר את גופות החיילים הביתה, זוהי גם החלטה כלכלית אך גם החלטה עקרונית, שהחייל יקבר היכן שנפל. בבית
כן יש אנדרטאות והנצחה של שמות החיילים.
עיצוב אחיד לקברים הקברים מאוד דומים – סמל היחידה, דרגה, מספר אישי, תאריך הפטירה ולפעמים גם תאריך הלידה. לאחר מכן ישנו סמל דתי)צלב, מגן דוד( ולעיתים ישנו מקום לכתובת אישית במידה
והמשפחה מאוד רוצה. במונס,' בלגיה קבורים במרחק 10 מטר אחד מהשני החייל הבריטי הראשון
שנפל במלחמה והאחרון והקברים דומים מאוד.
אתר זיכרון בתי הקברות הן לא רק אתרי אבל אלא גם אתרי זיכרון והנצחה. בכל בית קברות בריטי ישנו "צלב הקורבן"/"צלב ההקרבה," זהו צלב עם חרב בתוכו. זהו מוטיב נוצרי ביותר, כל אחד הוא מרטיר
בצורה מסוימת. ליד ישנו המזבח, "אבן הזיכרון" ובה רשום evermore" for liveth name "Their –
שמם יחיה לעד שאותה כתב רודיארד קיפלינג(1865-1936) שהוא גם אב שכול.
תיירות/צליינות לשדות הקרב בתום המלחמה ישנה סקרנות עצומה, כל המלחמה שמעו על החזיתות, המלחמות, הקרבות. אנשים היו הולכים לשדות הקרב, לחפש את המשפחה שלהם וגם מתוך סקרנות. יש דרישה מהציבור אך גם ישנה דרישה מהמדינה לקחת על זאת אחריות. המלך ג'ורג' ה5- בשנת 1922 יוצא למסע צליינות בקברים של חללי המלחמה. המלך ג'ורג' נואם ואומר כי הקברים הללו הם קברים למען השלום, הם מעידים על זה שחורבן המלחמה לא יחזור שוב, המוות לא היה לחינם. חלק מהזיכרון נועד לתת משמעות
למוות הנורא)לפחות בעיני הצד המנצח.(
הפרדה בין המתים מכל צד הייתה חלטה עקרונית שמפרידים בין המדינות השונות ובין צדדי הלחימה. יש מאמץ קשה להפריד אך פעמים רבות זה קשה ביותר. יש בתי קברות גרמנים נפרדים, צרפתים נפרדים שבעלי סממנים דומים. גם בגרמניה הקימו וועדה לזיהוי הקורבנות מכיוון שהסכמי ורסאי חייבו אותם, כל צד חויב
לטפל, לשמור ולהנציח.
מיתוס חוויות המלחמה
– נעורים: גבריות, אנרגיה.
– מוות: קורבן ותחייה. "במותם ציוו לנו חיים."
– קוד – חול: בתי העלמין נמצאים בטבע, מחוץ לערים.
צימרמן מדבר על אנדרטאות:
– החייל במרכז.
– קולקטיב לוחם.
– הקרב למען הקולקטיב)הלאום.(
– מסר לוחמני: מלחמה כאתגר לאומי-מוסרי ומבחן אופי.
דווקא בגרמניה הוא מזהה שבתקופה שבין המלחמות ישנם זרמים של אנדרטאות נגד שלא היה
להם נוח עם תרבות האנדרטאות:
– שאירים במרכז)קרובי המשפחה ולא החייל.(
– אינדיבידואליזציה)יחיד.(
– אבל ושכול)אישי.(
– מסר פציפיסטי.
גלוסקמת דאומון קבורת כ130- אלף מחללי קרב ורדן. יוצרים בית קברות ענק מול ורדן אך סביב מכתש העצמות בונים אתר זיכרון ענקי.(18.9.1927) מביאים חיילים מהזירות השונות באזור ורדן וקוברים אותם
שם. לאחר מכן מגיעים גם ילדים לביקור עם בתי הספר.
אתרי זיכרון עזובים ונשכחים
ברוסיה אירועי המהפכה הבולשביקית ומלחמת האזרחים מאפילים על זיכרון מלחמה העולם הראשונה בחזית המזרחית. בבתי הקברות לחללי מלחמת העולם הראשונה במוסקבה נקברו אחר כך הרוגים ממלחמת האזרחים, וכן גם קורבנות של הטרור הסובייטי. הוא נסגר בשנת 1925
והמצבות נהרסו.
אנדרטאות קמות עשרות אלפי אנדרטאות למלחמת העולם הראשונה והם הופכים להיות לחלק מהנוף של אירופה. ישנן גם אנדרטאות קולוניאליות כמו בהודו, בעיראק, במוזמביק ועוד. יש היררכיה באתרי
זיכרון, בוחרים מה זוכרים ומה לא זוכרים.
אנדרטאות מונומנטליות
ישנן אנדרטאות ענק.
אנדרטאות לחייל האלמוני ב,1919- שנה לקרב הסום יש טקס הנצחה בלונדון ולויידן בונה מעץ וגבס אנדרטה בעלת קבר ריק אשר נועדה לסמל את כל האנשים שלא יודעים איפה הם)החייל האלמוני.( בווסמינסטר אבי, איפה
שמכתירים את מלכי אנגליה קוברים חייל אלמוני ומקימים את הקבר האלמוני.
בצרפת גם מוקם קבר לחייל האלמוני, שמגיע מורדן.
טקסי הנצחה
ישנם מצעדי הנצחה רבים וענקיים שמתחילים בתום המלחמה. המלך ג'ורג' החמישי מכריז על ה11-
בנובמבר כיום שבתון, כיום זיכרון. הוא מכריז על כך שכולם יעמדו דום במשך שתי דקות. ב11.11
בשעה 11 יש דומיה של שתי דקות.
שינויים בטקסי זיכרון הוא לא דבר קבוע, הוא יכול להשתנות, הוא עובר תהליך. רגע אייקוני בתרבות ההנצחה על קרב ורדן הוא המפגש בין מיטראן נשיא צרפת וקנצרל גרמניה קוהל. בטקס האיחוד האירופי הזמינו הצרפתים את הגרמנים והם מחזיקים ידיים בזמן ההנצחה. כאן קורה משהו מעניין בתרבות
ההנצחה, בשנת ה100- מתעקשים ששני הצדדים יעמדו יחד ונציגים מכלל העולם יעמדו ליד.
חילופי דורות
אחרוני לוחמי המלחמה, אחרוני הווטרנים כבר נפטרו.
זיכרון תרבותי
הזיכרון מחדש את עצמו כל פעם והוא צריך להיות רלוונטי כל פעם מחדש. הוקמו מוזיאונים רבים,
באנגליה למשל הוקם מוזיאון ב"קריסטל פלאס" בשנות ה.20- בנוסף, החלו לצאת רומנים, שירה, ספרות שעוסקת בזיכרון המלחמה. נוצרה גם תרבות ציור של המלחמה. יתר על כן, לאחר המלחמה
ישנו צימאון לסרטים על המלחמה, הוליווד מתגייסת לכך למשל.