מרקוס
אחד מתלמידיו של ישו שברח ממשפט הסנהדרין. לפי מעשה השליחים מרקוס הוא השותף של פאולוס. מרקוס לא רק נחשב לאוונגליון העתיק ביותר, אלא גם לאוונגליון הקצר ביותר. למרות קדמותו המשוערת, דווקא באוונגליון מרקוס מופיעות אמונות ורעיונות שמאפיינים יותר את הנצרות המאוחרת. יש הרבה חוקרי ברית חדשה, או אסכולה משמעותית מאוד של חוקרים שהיא האסכולה
הדומיננטית בימינו. האסכולה הנ"ל סבורה שישו תפס עצמו והציג עצמו כבן האלוהים למקורביו. חוקרים אלה הם בעלי נטיות דתיות נוצריות ונורא קשה להם המחקר האנליטי של הברית החדשה
ולכן ייתכן שישו לא אמר זאת, אלא הנצרות היותר מאוחרת.
לוקאס
לוקאס הוא בן לווייתו של פאולוס בחלק מהמסעות. אנחנו יודעים עליו שהיה רופא. פאולוס מתאר
אותו כ"לוקאס הרופא האהוב." ללוקאס מיוחד גם חיבור מעשה השליחים.
אוונגליון יוחנן
גם לגבי כתיבת יוחנן יש ויכוח – האם נכתב במאה הראשונה או במאה השנייה לספירה. הוא מיוחס ליוחנן, אחד מתלמידיו של ישו. הוא מופיע ברשימת התלמידים, רשימת שניים עשר השליחים. הוא מכונה התלמיד האהוב על ישו. אותו מזהים כיוחנן בן זבדאי, אחי יעקב, שנזכר ברשימה. לאותו יוחנן מיוחסות שלוש איגרות: איגרת יוחנן הראשונה, השנייה והשלישית. מבחינת התפיסות והסגנון, ייתכן מאוד שאותו מחבר אחראי גם לחיבור אוונגליון יוחנן וגם לחיבור איגרות יוחנן. האוונגליון הזה שונה מהסינופטיים כי הוא משעבד את כל הסיפורים על ישו לתפיסה תיאולוגית מרכזית – הזיהוי של ישו עם דבר האל )לפי המסורת – הדיבור האלוהי שיצר את העולם, בריאת העולם.( את הדיבור האלוהי מזהה יוחנן עם ישו. בעקבות אוונגליון יוחנן, הלוגוס זה ישו. יש כאן תפיסה מאוד חדשנית, שישו היה
קיים לפני בריאת העולם וה,' האל הבורא, ברא את העולם באמצעות ישו. ישו הוא דמות ערטילאית, הוא התגשם בבשר, זה הלוגוס האלוהי ובסופו של דבר ישו שב אל האל. זו תפיסה חריגה שלא קיימת ביתר האוונגליונים. האוונגליון הזה, בניגוד למתי, מופנה אל הגויים ולא אל היהודים. הוא מיועד לעודד את המאמינים מקרב הגויים ולתת להם תקווה בזמנים קשים, בהם נרדפו ע"י היהודים
וע"י האימפריה הרומית.
מעשה השליחים
נכתב ע"י לוקאס, בערך בשנת 80/90 לספירה. מעשה השליחים מקביל לנביאים הראשונים שבתורה. מדובר בסיפור היסטורי שמתאר את התהוותה של הקהילה הנוצרית, מרגע עלייתו של ישו לשמיים. המעשה מספר על התפשטות הבשורה מירושלים אל העולם כולו וכיצד הפצת הבשורה הובילה לרדיפות קשות נגד המאמינים, להוצאות להורג וכו.' האירוע המרכזי במעשה השליחים הוא ההתנצרות של פאולוס. השליחות לגויים הייתה סלע המחלוקת בקרב הנוצרים הראשונים. בסופו של דבר, פאולוס ניצח והתקבלה החלטה רשמית בירושלים לאשר את השליחות לגויים ואת העברתם
לנצרות, שלא דרך היהדות. הבעיה עם הנצרות היא שאנחנו לא יודעים בדיוק כיצד להגדיר אותה –
האם היא דת מונותיאיסטית, אך מאחר והנצרות, כבר בברית החדשה, תופסת את ישו כבנו של האל,
יש לנו שני אלים. אבל זו לא פאגניות, כי הנוצרים עומדים על זה שהם מאמינים בישו ושזה אל אחד.
מחברי האוונגליונים
מתי, מרקוס ולוקאס הם תלמידיו של ישו. לא בהכרח שהם כתבו אותם. ייתכן שכותבי האוונגליונים
ייחסו אותם למתי, מרקוס ולוקאס. כל כתבי הברית החדשה מיוחסים או לשליחים הקרובים של ישו, או לפאולוס ולשותפיו למסע. הם מיוחסים לאישים שפעלו עד שנת 60 ,+ כלומר לאלו שהיו מקורבים לישו, הכירו את דבריו מכלי ראשון, או שני לכל היותר. הם לא מיוחסים למנהיגים נוצריים משלב
מאוחר יותר. עובדה זו מועילה מאוד לתפיסת היצירות הללו כמקודשות.
האגרות של פאולוס
לא כל האגרות המיוחסות לפאולוס שלו. חלק שלו וחלק נכתבו ע"י סופרים אנונימיים אחרים ורק ייוחסו לפאולוס. האיגרת הראשונה אל הקורינתיים היא כנראה של פאולוס אבל האיגרת השנייה אל
הקורינתיים היא כנראה לא שלו. האגרות של פאולוס התקדשו מכוח הפעולה ומכוח התפקיד שלהן,
שכן הופנו אל קהילות שונות והכילו מידע שידריך אותם בנוגע לנושאי דת שונים.
אגרות קתוליות
אגרות המופנות אל העולם כולו. הם לא נכתבו אל קהילות ספציפיות או אל אנשים ספציפיים, אלא
הם מסבירים את המסר של ישו באופן כללי. לא ידוע אל מי הן מיוחסות.
יש איגרות המיוחסות ליעקב, אחי ישו, יש איגרות המיוחסות לפטרוס. יש איגרת שמיוחסת ליהודה, אחיו של ישו. כל כתבי הברית החדשה מיוחסים או לחוג הקרוב ביותר של ישו )האחים, התלמידים
הראשונים, פאולוס וחברו לוקאס.(