לפי מה שמסופר בברית החדשה, יוחנן הסתובב במדבר יהודה וקרא לחזרה בתשובה כי קרבה
מלכות שמיים. הוא הטביל אנשים רבים והטביל גם את ישו. המסורת הזו מופיעה במתי )מתי ג,' 13-
,(17 מרקוס )מרקוס א,' (9-11 וגם בלוקאס )לוקאס ג,' .(21-22
בלוקאס יש סיפור מעניין המתאר את לידתו של יוחנן המטביל. מהסיפור הזה עולה חשד שמלכתחילה התמונה הייתה שונה. הסיפור הזה מופיע רק בלוקאס. בלוקאס מסופר כי זכריה חווה התגלות של המלאך גבריאל. יש כאן מוטיבים בולטים גם מסיפור לידת שמשון וגם מסיפור הולדת יצחק. יוחנן מתואר כשמשון – יישן ושיכר הוא לא שותה, רוח ה' מלווה אותו. לידת יצחק היא בהיריון על טבעי והסופר המקראי מדגיש זאת בכל תוקף – שרה זקנה, אין סיכוי שתיכנס להיריון אלא
באמצעות נס. אברהם עצמו גם זקן והדברים פה לא כ"כ ברורים כמו בסיפור שמשון, אבל גם פה עולה חשד שיצחק נולד לא מזרעו של אביו, אברהם, כמו ישו שלא נולד מזרעו של יוסף, כמו יוחנן
המטביל שיש סיכוי שנולד לא מזרעו של זכריה אביו. קיימת מסורת חיצונית שלא נכנסה לברית החדשה, אבל נשמרה באוונגליון חיצוני והיא מסורת על יוחנן המטביל. עפ"י מסורת זו, כאשר אימו
של יוחנן המטביל היה בהיריון, הורדוס שמע ממגלה העתידות שלו כי בקרוב יוולד ליהודים מושיע. לכן ציווה להרוג את כל התינוקות הזכרים. אלישבע הסתתרה במדבר עד לאחר הלידה. באחד הימים מצאו אותה חיילי הורדוס, היא ברחה, הגיעה למבוי סתום ואז עמדה וצעקה: "הו, הר, קבל את האם והילד."! מיד נפער פתח בער שהסתיר את אלשיבע ואת יוחנן בתוכו עד יעבור זעם. מסורת זו
מזכירה את ילדותו של ישו. במתי ב' מתוארת המסורת על ישו, שדומה מאוד למסורת החיצונית על יוחנן המטביל. להורדוס נודע שיוולד ליהודים מושיע, הורדוס ניסה להרוג את ישו הילד והילד ניצל באורח פלא ונס. במקרה של יוחנן הנס הוא אפילו יותר מרשים, מאשר הבריחה של ישו עם הוריו
למצרים.
כשאנחנו רואים את סיפור לידתו של יוחנן המטביל ואת זיקתו לסיפור לידתו של שמשון, לידת יצחק ושל ישו. בנוסף, המסורת החיצונית לפיה יוחנן נתפס כמושיע ולא ישו. גם יוחנן וגם ישו הוצאו להורג בצורה בזויה. כל מה שישו עשה ופעל ואמר, כבר יוחנן המטביל עשה זאת קודם. אלא שהתקופה
שישו הסתובב, יוחנן כבר היה מת.
גם ליוחנן וגם לישו מיוחסת הקריאה: "חזרו בתשובה כי קרבה מלכות שמיים," שניהם הטבילו אנשים, שניהם חיו חיי סגפנות ובזו לחומריות. יש מספיק נקודות דמיון בין ישו ובין יוחנן כדי לראות שמסורות מיוחנן הועברו לישו ולהיפך. ההנחה היא שבאותה התקופה היו שני משיחים וכך יוחנן
המטביל הפך באופן ספרותי לנביא המנבא את בואו של ישו ולא למשיח עצמו. גם ביהדות זה קורה. יש מסורות קדומות לפיהן יהושוע בן נון לא היה תלמידו וממשיכו של משה, אלא מתחרה שלו. אותו הדבר עם אליהו ואלישע – העבירו ביניהם תכונות, בסופו של דבר ניסו לתאר את אליהו בדמותו של אלישע. יש שורה של דמויות שמתחרות, שבסופו של דבר נוצרה ביניהן היררכיה ע"י הסופרים
המאוחרים יותר.
תפישתו של ישו את עצמו
עד כה דיברנו על תפישתם של מחברי הברית החדשה את ישו. ראינו שהם תפשו אותו כאל, כבן האל, כתוצר של זיווג בין אל ובין אישה. השאלה היא כיצד ישו תפס את עצמו והאם ראה עצמו בן של אל, או אל. יש חוקרים המנסים להוכיח, על סמך טקסטים מהברית החדשה, שישו תפש את עצמו
כאל וכבנו של האל ולכל הפחות לא הכחיש את התפישות האלה עליו, שנוצרו כבר בעודו בחיים. כמובן העובדה שמתי שם בפיו את המילים "אני עימכם," כלומר ישו זיהה את עצמו עם האל, עפ"י
מתי. אין לנו מקורות שישו כתב בעצמו.
מרבית חוקרי הברית החדשה סבורים כי דברים של ישו עצמו נשארו שמורים במסגרת מתי, ונקרא "הדרשה על ההר." לפי הדרשה, ישו מופיע בדמות משה וכמו משה הוא יורד מההר כאל. לאחר מכן הוא מסתובב בגליל ומרפא את החולים, אוסף מאמינים. הסיטואציה שלאחר מכן, בה ישו יושב על הר ומלמד את מאמיניו תורה, מזכיר את מעמד הר סיני ואת משה. ישו פותח את נאומו ב10- אשרי, כמו
שמעמד הר סיני מתבטא בעשרת הדיברות.
מבחינת עיצובה והמבנה הספרותי של "הדרשה על ההר," היא בנויה כמו מעמד הר סיני, מתן תורה. ישו מקביל למשה, שאומר עשרה אשרי, כמו האל שאומר את עשרת הדיברות בפיו של משה ישירות אל האל. עיצוב הדרשה הוא מעשה ידיו של האוונגליסט. מחבר מתי עיצב את המבנה הספרותי של כל הפרשה במתכונת של מעמד הר סיני. בעצם, באמצעות המבנה הספרותי, הוא מבצע פרשנות
"פנים-מקראית."